צוואות הדדיות ו"טעות": מה קורה כשהסכם הירושה מבוסס על הנחה שגויה? (בעקבות בע"מ 1857/24) – עו"ד מיכאל דבורין

דיני הצוואות ההדדיות, שעברו מהפכה עם הוספת סעיף 8א' לחוק הירושה, נראים על פניהם כמנגנון נוקשה וברור. הסעיף, כזכור, קובע "תג מחיר" כלכלי למי שרוצה לחרוג מההסכם ההדדי לאחר מות בן זוגו, ובכך מגן על אינטרס ההסתמכות של הנפטר.

אך מה קורה במצב מורכב עוד יותר? מה הדין כאשר כל ההסדר ההדדי, כל התכנון הזוגי המשותף, היה מבוסס מלכתחילה על טעות מהותית של אחד המצווים, או של שניהם? פסק דין חדשני של בית המשפט העליון, המוזכר במחקרך כבע"מ 1857/24 פלונית נ' פלונית מדצמבר 2024, מתחיל לעסוק בשאלות מורכבות אלו ומוסיף רובד של תחכום משפטי לדין הקיים, בניסיון למצוא פתרון צודק במצבים סבוכים אלה.

עילת ה"טעות" בצוואה: סעיף 30(ב) לחוק הירושה

לצד עילות כמו השפעה בלתי הוגנת או תרמית, חוק הירושה מכיר באפשרות לבטל או לתקן הוראת צוואה שנעשתה מחמת טעות. סעיף 30(ב) קובע: "הוראת צוואה שנעשתה מחמת טעות – אם אפשר לקבוע בבירור מה היה המצווה מורה בצוואתו אילולא הטעות, יתקן בית המשפט לפי זה את דברי הצוואה; אם אי-אפשר לעשות כן – בטלה הוראת הצוואה".

דוגמה לטעות: אדם מוריש את רוב רכושו לבנו, מתוך הנחה מוטעית שבתו השנייה כבר קיבלה ממנו דירה במתנה בעבר. אם יתברר לאחר מותו שהדירה מעולם לא ניתנה במתנה, ושההנחה הייתה שגויה, בית המשפט עשוי לתקן את הצוואה כדי לשקף את מה שהמצווה היה עושה אילולא הטעות, קרי, לחלק את הרכוש באופן שוויוני יותר.

האתגר: שילוב בין דיני הטעות לכללי הצוואות ההדדיות הנוקשים

הקושי האמיתי מתעורר כאשר מנסים ליישב בין שני העולמות המשפטיים הללו, שלכאורה סותרים זה את זה:

מצד אחד, המנגנון הכמעט-חוזי והנוקשה של סעיף 8א': סעיף זה, כזכור, קובע כללים ברורים לביטול הצוואה, שם דגש על הגנה על אינטרס ההסתמכות, וכמעט שאינו מותיר מקום לשיקול דעת.

מצד שני, דוקטרינת הטעות הגמישה יותר (סעיף 30(ב')): דוקטרינה זו מאפשרת לבית המשפט "לפתוח" את הצוואה ולתקן אותה כדי להגיע לתוצאה צודקת יותר, כאשר הרצון של המצווה התבסס על תשתית עובדתית שגויה.

מה קורה, למשל, במצב הבא: בעל ואישה עורכים צוואה הדדית להוריש את כל רכושם לילדיהם המשותפים. הם עושים זאת מתוך הנחה משותפת ומוטעית שלבעל אין ילדים מחוץ לנישואין. לאחר מותו, מתגלה לפתע ילד נוסף מקשר קודם. האם ההסדר ההדדי כולו, שהיה מבוסס על טעות יסודית, יכול להיות מתוקן כדי לכלול גם את הילד הנוסף? או שמא דינו בטלות? וכיצד כל זה מתיישב עם הכללים הקשיחים של סעיף 8א'?

תרומתו של פסק הדין בפרשת פלונית נ' פלונית

פסק הדין, כפי שעולה מהמחקר, ממחיש את נכונותו של בית המשפט העליון לא להסתפק בפתרונות טכניים, אלא להשתמש בכלים פרשניים מתוחכמים כדי להגיע לתוצאה צודקת במקרים קשים. הוא רומז לכך שהמבנה הסטטוטורי הנוקשה של סעיף 8א' אינו מהווה חזות הכל. ייתכנו מצבים חריגים שבהם טעות יסודית, שהשפיעה על עצם ההסכמה ההדדית בין בני הזוג, תוכל להוביל לתיקון הצוואה או אף לביטולה באמצעות עילת הטעות, גם מחוץ למסגרת הכלכלית המוגדרת של סעיף 8א'. בית המשפט, למעשה, מאותת שהוא מוכן "להחדיר גמישות ושיקולי צדק… לתוך המבנה הנוקשה של סעיף 8א', במטרה למצוא איזון עדין יותר בין הערכים המתנגשים".

סיכום: תנועת המטוטלת של הפסיקה והחיפוש אחר איזון

ההתפתחות בדיני צוואות הדדיות היא דוגמה מרתקת לאופן שבו המשפט מתפתח ומתעדן. מהחופש הכמעט מוחלט ששרר לפני 2005 (הלכת זמיר), דרך הנוקשות החקיקתית של סעיף 8א' שהגיעה כתגובת נגד, ועד למגמת העידון השיפוטי המסתמנת כעת בפסיקה העדכנית. בית המשפט מנסה כעת למצוא את נקודת האיזון העדינה ביותר – כזו שתכבד את ההסתמכות ותעניק ודאות, אך גם תאפשר לתקן עוולות ועיוותים הנובעים מטעות יסודית, אשר חותרת תחת ההיגיון של ההסדר ההדדי כולו.

המידע במאמר זה כללי ואינו מהווה תחליף לייעוץ משפטי. דיני הצוואות ההדדיות הם מהמורכבים והמתפתחים ביותר בתחום הירושה. לקבלת ייעוץ עדכני המותאם למצבכם, צרו קשר עם משרדנו.