אגודות שיתופיות

סכסוכי ירושה במושבים הם ז'אנר ספרותי ומשפטי בפני עצמו. הם משלבים בתוכם נוסטלגיה ארץ-ישראלית, רגשות משפחתיים עזים, ובעיקר – ערך נדל"ני שמרקיע שחקים. פסק הדין

עולם האגודות השיתופיות עובר בשנים האחרונות טלטלה משפטית שאין לזלזל בה. אם בעבר המושב נתפס כמעין "נחלה פרטית" שבה החברים הם המחליטים הבלעדיים על זהות

פסק הדין שניתן לאחרונה בבית משפט השלום בבת ים (ת"א 24385-02-22) על ידי סגנית הנשיאה, השופטת רונית אופיר, ביום 25 בפברואר 2026, מהווה תמרור אזהרה

פסק הדין בעניין אלמגור נ' מושב גן חיים  (ת"א 8347-08-21) חושף את המורכבות המשפטית המובנית בנחלות המושבים, ומבהיר פעם נוספת: חתימה על תשריט והסכמה רבת

עבור נישומים רבים, מכירת בית מגורים צמוד קרקע, בייחוד במושב או בקיבוץ, נתפסת כעסקה הנהנית מפטור מלא ממס שבח, בהתאם להוראות החוק הנוגעות ל"דירת מגורים

החלטה שניתנה לאחרונה בבית המשפט המחוזי מרכז-לוד (ת"א 47058-06-22) מציבה מראה מורכבת ונוקבת בפני מערכת היחסים המשתנה בין החבר לקיבוץ בעידן המופרט. ההחלטה, שדחתה את

דיני האגודות השיתופיות בישראל, ובמיוחד אלו החלים על מושבים וקיבוצים, מהווים מארג סבוך של משפט פרטי ומשפט מנהלי. האגודה השיתופית, מעצם הגדרתה, מחזיקה בכוח רב

פסק דין שניתן לאחרונה בבית המשפט המחוזי בירושלים (ת"א 24183-10-20) מהווה נדבך חשוב ובעל משמעות בהבנת היחסים המורכבים שבין מערכת המשפט הממלכתית לבין מנגנוני יישוב

פסק דין שניתן לאחרונה בבית המשפט המחוזי בנוף הגליל-נצרת מהווה תמרור אזהרה חשוב לכל האגודות השיתופיות בישראל, ובפרט לקיבוצים ומושבים. פסק הדין בעניין ת"א 40716-09-22

הזכות לערער על החלטה שיפוטית היא אחת מזכויות היסוד. ואולם, בדיני האגודות השיתופיות, סוגיית הערעור היא מורכבת ומסועפת. פקודת האגודות השיתופיות, חקיקה מנדטורית במקורה, יצרה