זכות הערעור בדיני אגודות שיתופיות – מבוך משפטי – עו"ד מיכאל דבורין

הזכות לערער על החלטה שיפוטית היא אחת מזכויות היסוד. ואולם, בדיני האגודות השיתופיות, סוגיית הערעור היא מורכבת ומסועפת. פקודת האגודות השיתופיות, חקיקה מנדטורית במקורה, יצרה מבוך של הליכים, כאשר על חלק מהחלטות הרשם והבוררים ניתן לערער, ועל חלקן האחר לא.

המסגרת המשפטית: ההבחנה בין סוגי ההליכים

סכסוכי בוררות (סעיף 52 לפקודה): ההלכה שנקבעה בבג"ץ 3020/12 אזרד נ' רשם האגודות השיתופיות היא כי על פסק בוררות שניתן בהתאם לסעיף 52(2) לפקודה (בוררות סטטוטורית), אין זכות ערעור. סעיף 52(5) קובע מפורשות כי להחלטה "יהא תוקף של פסק דין מטעם בית משפט מחוזי שאינו ניתן לערעור".

הליכי פירוק (סעיפים 48-49 לפקודה): גם כאן, המצב דומה. פסק הדין המכונן בבג"ץ 20/59 קינסלי נ' רשם האגודות השיתופיות, קבע כי החלטות הרשם והמפרק בהליכי פירוק הן סופיות לגופן.

החריג: חוק בתי משפט לעניינים מינהליים: התוספת השנייה לחוק זה קובעת כי על החלטות מסוימות של הרשם כן ניתן לערער לבית המשפט לעניינים מינהליים. ואולם, החוק מחריג במפורש את התחומים הבעייתיים: "למעט בעניני פירוק אגודות שיתופיות, בוררות בסכסוכים ועיקול זמני על נכסים".

מערכת הערעור בדיני האגודות השיתופיות היא מורכבת ובעייתית, ובית המשפט העליון עצמו כינה אותה "אנומליה אנכרוניסטית" וקרא למחוקק לתקנה. במקרים רבים, ובמיוחד בסכסוכי בוררות והליכי פירוק, ההחלטה הראשונה היא גם האחרונה.

על כן הבנת מסלולי הערעור (או היעדרם) היא קריטית לניהול אסטרטגיה משפטית נכונה. חבר אגודה או אגודה הנכנסים להליך בפני הרשם או בורר מטעמו, חייבים להבין מראש מהן אפשרויות הערעור העומדות בפניהם. לאור המורכבות והאנומליות של הדין, ייעוץ משפטי של עורך דין המתמחה בתחום הוא לא רק מומלץ, אלא הכרחי.