מעבר להשפעה: כיצד "תחבולה" ו"תרמית" יכולות לפסול צוואה? – עו"ד מיכאל דבורין

כאשר מדברים על פסילת צוואה, המונח "השפעה בלתי הוגנת" הוא המוכר והנדון ביותר. אך סעיף 30(א) לחוק הירושה, הקובע את העילות לפסילת הוראת צוואה, כולל רשימה רחבה יותר של פגמים ברצון המצווה: "הוראת צוואה שנעשתה מחמת אונס, איום, השפעה בלתי-הוגנת, תחבולה או תרמית – בטלה".

בעוד שהשפעה בלתי הוגנת מתמקדת בלחץ נפשי ובשלילת הרצון החופשי, העילות של "תחבולה" ו"תרמית" מתמקדות במנגנון פסול אחר: הטעיה אקטיבית, הצגת מצג שווא, והסתרת האמת, אשר גורמים למצווה לקבל החלטה על בסיס תשתית עובדתית שקרית. הבנת ההבדלים הדקים בין עילות אלו חיונית, שכן לעיתים, גם במקום שקשה להוכיח השפעה ישירה, ניתן להוכיח שהצוואה היא תוצר של הונאה מתוחכמת.

מהי "תרמית" בהקשר של צוואה? שקר מכוון עם תוצאות הרסניות

תרמית, במובנה הפשוט והישיר ביותר, היא שקר מכוון. הנהנה מהצוואה, או אדם הפועל מטעמו, מציג למצווה עובדה ביודעו שהיא שקרית, במטרה מפורשת לגרום למצווה לשנות את צוואתו לטובתו או לרעת אחר. כדי להוכיח תרמית, על המתנגד להראות לא רק שהוצגה עובדה שקרית, אלא שהיה קשר סיבתי ישיר בין אותו שקר לבין הוראת הצוואה. כלומר, אילולא התרמית, המצווה לא היה מצווה כפי שציווה.

דוגמה קלאסית: ילד מספר לאמו הקשישה שאחיו, המתגורר בחו"ל, זכה בלוטו והפך למיליונר, ולכן "לא צריך את הכסף מהירושה". האם, אשר מאמינה לשקר המכוון הזה, משנה את צוואתה ומנשלת את הבן "העשיר" לטובת הבן ש"נשאר לעזור לה". במקרה כזה, אם יוכח בבית המשפט שהסיפור על הזכייה בלוטו היה שקר מוחלט שהומצא כדי להשפיע על האם, ניתן יהיה לפסול את ההוראה בצוואה שנבעה מאותה תרמית. המהות כאן היא פגיעה בשיקול הדעת של המצווה, שהתבסס על מידע כוזב שהוצג לו בזדון.

מהי "תחבולה"? המניפולציה המתוחכמת

"תחבולה" היא מושג רחב וערמומי יותר מתרמית. היא אינה חייבת לכלול שקר ישיר, אלא יכולה להתבטא גם בהעלמת עובדות מהותיות, יצירת רושם מוטעה, או ניצול מניפולטיבי של מצב כדי להטות את שיקול דעתו של המצווה. התחבולה היא אמנות ההטעיה העקיפה.

דוגמה מהפסיקה (בפרפרזה): מטפלת של קשיש מבודדת אותו באופן שיטתי מבני משפחתו. היא אינה עונה לטלפונים מהם, אינה מוסרת לו דואר שהם שולחים, ולאחר מכן אומרת לו במילים רכות: "אתה רואה, אדוני, הם שכחו ממך לגמרי. לאף אחד לא אכפת ממך חוץ ממני". טכנית, היא לא שיקרה לגבי מצבם הכלכלי או אמרה שקר מוחלט, אך היא יצרה באמצעות תחבולה מצג שווא של נטישה רגשית. הקשיש, מתוך תחושת בדידות ועלבון, משנה את צוואתו ומנשל את משפחתו לטובת המטפלת "הנאמנה". במקרה כזה, למרות שלא היה שקר ישיר, הפעולה המניפולטיבית וההטעיה מהוות תחבולה הפוסלת את הצוואה.

ההבדל המהותי מהשפעה בלתי הוגנת: פגיעה ברצון מול פגיעה בשיקול הדעת

ההבחנה בין העילות היא קריטית להבנת האסטרטגיה המשפטית:

בהשפעה בלתי הוגנת, הפגם הוא בכוח הרצון של המצווה. הוא יודע מה הוא עושה (מנשל את ילד א' ומעניק לילד ב'), אך הוא עושה זאת לא באופן חופשי, אלא תחת לחץ, תלות ושליטה נפשית של אחר. רצונו "נכנע".

בתרמית ותחבולה, הפגם הוא בשיקול הדעת של המצווה, המבוסס על מידע שגוי או מטעה. רצונו אולי חופשי ברגע החתימה, אך הוא מגובש על בסיס הנחות עובדתיות שגויות שהוצגו לו בזדון. הוא טועה לחשוב שמציאות מסוימת קיימת, ועל בסיס טעות זו הוא פועל.

כפי שנקבע בפסיקה, כמו למשל בת"א (ת"א) 10048-07 א. נ' ז., בית המשפט יבחן בקפידה האם ההשפעה חרגה מהמותר. גם אם לא ניתן להוכיח "השפעה בלתי הוגנת" במובנה הקלאסי, ניתן לעיתים להוכיח כי הצוואה היא פרי הטעיה מכוונת.

סיכום: הגנה על המצווה מפני עולם של שקר

הגנה על רצונו האמיתי של המצווה כוללת גם הגנה עליו מפני שקרים, הטעיות ומניפולציות. עילות התרמית והתחבולה הן כלים משפטיים חשובים, המאפשרים לבית המשפט לבחון לא רק את הלחצים שהופעלו על המצווה, אלא גם את העובדות (או ה"עובדות האלטרנטיביות") שהוצגו לו והובילו אותו לקבל החלטה שונה מזו שהיה מקבל אילולא הוטעה. הוכחת עילות אלו דורשת עבודה ראייתית יסודית, אך היא חיונית כדי להבטיח שהצדק ייעשה ושצוואות שנולדו בחטא ההונאה לא יעמדו בתוקפן.

המידע במאמר זה כללי ואינו מהווה תחליף לייעוץ משפטי. אם אתם חושדים כי צוואה נערכה כתוצאה מתרמית, תחבולה או הטעיה, חשוב לאסוף ראיות ולהתייעץ עם עורך דין מומחה בתחום. צרו קשר עם משרדנו.