ניגוד עניינים ופסלות בורר: מתי יוחלף בורר מתפקידו? – עו"ד מיכאל דבורין

הליך הבוררות מושתת על אמון הצדדים בבורר, ביושרו ובאובייקטיביות שלו. כאשר מתעורר חשש כי הבורר נגוע בניגוד עניינים או במשוא פנים, עומדת לצד הנפגע הזכות לבקש את פסילתו. אך מהם הגבולות? החלטתו של סגן הרשם בעניין מושב ניר ישראל מבהירה את המבחנים המחמירים לפסילת בורר.

המסגרת המשפטית: חשש ממשי למשוא פנים

במקרה הנדון, ביקש אחד הצדדים לפסול את הבורר שמונה, בטענה כי אותו בורר מייצג צד בתיק משפטי אחר, שבו בא כוח הצד שכנגד מייצג את הצד השני. סגן הרשם דחה את הבקשה וקבע הלכות חשובות:

הכלל: פסילת בורר היא צעד חריג: "כלל ידוע הוא כי פסילת בורר לא יכולה להיות דבר שבשגרה, אלא צעד חריג ביותר שאין להקל בו ראש".

המבחן האובייקטיבי: המבחן לפסלות אינו תחושתו הסובייקטיבית של בעל הדין, אלא מבחן אובייקטיבי של "חשש ממשי למשוא פנים". על המבקש להוכיח, על בסיס ראיות אובייקטיביות, כי קיים חשש ממשי שהבורר לא יוכל להכריע בסכסוך באופן הוגן (רע"א 296/08 ארט-בי נ' עזבון ליברמן).

קשר קולגיאלי אינו עילה לפסלות: נקבע במפורש כי "אין בעובדה שהוא (הבורר) מייצג צד בתיק משפטי אחר והצד האחר לתיק מיוצג ע"י ב"כ המשיבה, בכדי להוות ניגוד עניינים".

בשורה התחתונה לא כל אי-נוחות או חשש סובייקטיבי של צד יביאו לפסילת בורר. נדרשת הוכחה של נסיבות אובייקטיביות המעלות חשש ממשי ומוחשי למשוא פנים. בית המשפט והרשם ינהגו בריסון רב בהפעלת סמכותם להעביר בורר מתפקידו.

צד הסבור כי הבורר שמונה לדון בעניינו נגוע בניגוד עניינים, חייב לבסס את טענתו על תשתית עובדתית מוצקה. מומלץ להתייעץ עם עורך דין שיבחן את הנסיבות לאור הפסיקה המחמירה, ויעריך האם אכן קיימת עילת פסלות בת-קיימא.