עילות לביטול פסק בוררות: ניתוח פסיקה עדכנית – עו"ד מיכאל דבורין

מוסד הבוררות מהווה נדבך מרכזי במערכת המשפט הישראלית, ומציע חלופה יעילה, מהירה ודיסקרטית ליישוב סכסוכים מחוץ לכותלי בית המשפט. בבסיס ההליך עומד עקרון "סופיות הדיון", לפיו פסק הבורר נועד לסיים את המחלוקת בין הצדדים באופן סופי ומחייב, בדומה למעשה בית-דין. עם זאת, המחוקק הכיר בצורך להבטיח את תקינותו של ההליך הבורר ואת שמירת זכויות היסוד של המתדיינים. לשם כך, קובע חוק הבוררות, התשכ"ח-1968 (להלן: "החוק"), רשימה סגורה של עילות, אשר בהתקיימן רשאי בית המשפט להתערב בפסק הבוררות ואף לבטלו.

מאמר זה יסקור וינתח, לאור מאגר פסיקה עשיר, מספר עילות מרכזיות לביטול פסק בוררות. נבחן כיצד בתי המשפט מפרשים ומיישמים עילות אלה, תוך איזון מתמיד בין הרצון לחזק את מוסד הבוררות ולשמור על סופיות הכרעותיו, לבין חובתם להגן על שלטון החוק ועל כללי הצדק הטבעי.

1. חריגה מסמכות – הגבולות הגמישים של כוח הבורר

אחת העילות הנפוצות והמשמעותיות ביותר לביטול פסק בוררות, הקבועה בסעיף 24(3) לחוק, היא כאשר "הבורר פעל ללא סמכות או שחרג מהסמכויות הנתונות לו לפי הסכם הבוררות". סמכותו של הבורר אינה בלתי מוגבלת; היא יונקת את כוחה מהסכמת הצדדים, כפי שבאה לידי ביטוי בהסכם הבוררות. חריגה ממסגרת זו מהווה פגיעה מהותית באוטונומיית הרצון של הצדדים ועלולה להוביל לביטול הפסק, כולו או חלקו.

בפסק הדין בעניין ווי.בי.אן – שווק מכונות בע"מ נ' תעשיות מתכת לייזר אל.פי.סי בע"מ (הפ"ב 12690-12-11), נדרש בית המשפט לשאלת חריגתו של בורר מסמכותו. הצדדים הסמיכו בורר-מהנדס להכריע במחלוקת הנוגעת ל"השלמת או אי השלמת העבודות ו/או בנוגע לאיכותן ותקינותן" של מכונה שסופקה. למרות זאת, קבע הבורר בפסקו כי דין ההסכם כולו להתבטל והורה על השבת כספים. בית המשפט קיבל את הבקשה לביטול הפסק וקבע כי "קביעתו זו של הבורר יש לראות בה סעד עצמאי חדש עליו החליט הבורר מיוזמתו תוך חריגה מסמכות". פסק הדין ממחיש כי גם אם הבורר סבור שפתרון מסוים הוא הצודק והיעיל ביותר, הוא אינו רשאי להעניק סעדים שהצדדים לא הסמיכוהו להעניק.

מנגד, בפסק הדין בעניין מרדכי אביב, מפעלי בניה בע"מ נ' הרב שמואל נחם ואח' (ה"ב 7293-02-12), נדחתה טענה דומה. חברת הבנייה טענה כי הבורר חרג מסמכותו בכך שפסק פיצוי כספי במקום להורות על ביצוע תיקונים, וזאת בניגוד למתווה שהוצג בכתב התביעה לבוררות. בית המשפט דחה את הטענה וקבע כי הסכם הבוררות עצמו לא הגביל את סמכות הבורר, וכי כתב התביעה כלל גם סעד כספי חלופי. לפיכך, "משקבע על סמך חוות הדעת שהונחו בפניו… כי על המבקשת לפצות את המשיבים בגין ליקויי הבנייה, תחת תיקונם, לא חרג מהסמכות שהעניקו לו הצדדים בהסכם ביניהם".

שני פסקי הדין מדגישים את חשיבותו המכרעת של ניסוח הסכם הבוררות. ככל שהסכם הבוררות יגדיר באופן ברור ומדויק את גבולות סמכותו של הבורר, כך יקטן הסיכוי למחלוקות עתידיות ולטענות על חריגה מסמכות.

2. פגיעה בכללי הצדק הטבעי – הזכות להישמע

עילת ביטול נוספת, המעוגנת בסעיף 24(4) לחוק, נוגעת למצב בו "לא ניתנה לבעל-דין הזדמנות נאותה לטעון טענותיו או להביא ראיותיו". עילה זו מהווה ביטוי לעקרונות הצדק הטבעי, ובפרט לזכות הטיעון, שהיא זכות יסוד בכל הליך שיפוטי או מעין-שיפוטי. הפסיקה קבעה כי לא כל פגיעה פרוצדורלית תצדיק את ביטול הפסק, אלא נדרשת פגיעה מהותית היורדת לשורשו של ההליך.

בפסק הדין בעניין אילן מלכה נ' דרור ישראלי (ה"ב 41250-04-10), ביטל בית המשפט פסק בוררות מחמת פגיעה בזכות הטיעון. באותו מקרה, לאחר שהתקיימה ישיבת הוכחות אחת, הוציא הבורר פסק דין באופן פתאומי ומפתיע, מבלי שאפשר לצדדים להשלים את ראיותיהם או לסכם את טענותיהם. בית המשפט קבע כי בכך "פגע הבורר בזכות הטיעון של הנתבע (ישראלי) וזאת באופן בוטה וקיצוני". נקבע כי הבורר "אצה לו הדרך", והחלטתו ליתן פסק דין באורח חד-צדדי, מבלי ליידע את הצדדים מראש, מהווה פגיעה מהותית המצדיקה את ביטול הפסק.

גם בפסק הדין בעניין אגודת השוחטים בת"א נ' יוסף כהן (ה"ב 61251-05-13), בוטל פסק בוררות לאחר שבית הדין פסק פיצויים על בסיס רכיבי שכר מסוימים, מבלי שקיים דיון בנושא ומבלי שאפשר לאגודה להציג ראיותיה בנוגע לגובה השכר. בית המשפט קבע כי "טענת האגודה לפיה לא ניתן לה יומה בבית הדין בכל הנוגע לשאלת גובה השתכרותו של המשיב… לא נסתרה, ומשכך לא ניתן אלא להורות על בטלותו של פסק הבוררות".

מקרים אלה ממחישים את הקפדתם של בתי המשפט על כך שהליך הבוררות, גמיש ובלתי פורמלי ככל שיהיה, לא יקפח את זכותם הבסיסית של הצדדים להציג את עמדתם באופן מלא.

3. פגיעה בתקנת הציבור – "סוס הפרא" של דיני הבוררות

סעיף 24(9) לחוק קובע עילת ביטול כאשר "תכנו של הפסק מנוגד לתקנת הציבור". עילה זו נחשבת ל"סוס פרא" במשפט, ובתי המשפט נוקטים זהירות רבה בשימוש בה, על מנת שלא לפתוח פתח רחב מדי להתערבות בפסקי בוררות. השימוש בעילה זו שמור למקרים קיצוניים, בהם תוכן הפסק פוגע בערכי יסוד של החברה ובנורמות מוסר בסיסיות.

בפסק הדין בעניין פלוני נ' אלמוני (הפ"ב 8893/08), שהתנהל בבית דין חרדי, נדונה טענה זו. פסק הבוררות כלל קביעות המתירות, לכאורה, בנייה בלתי חוקית, ואף מנעו מאחד הצדדים להתלונן בפני הרשויות על עבירות בנייה. בית המשפט, על אף שדחה את רוב טענות המבקש, מצא לנכון לבטל חלקים אלה של הפסק. נקבע כי "אין לפסק בוררות סמכות לאשר או לאפשר פעולות" בנייה לא חוקיות, וכי אין "בכוחה של מניעות המבקש שנקבעה בפסק הבוררות, בכדי למנוע ממנו את האפשרות להתלונן על עבירות… זכות שמוקנית בדין לכל אזרח". בית המשפט השתמש ב"עיפרון כחול" וביטל רק את החלקים הבעייתיים בפסק, תוך אישור יתר חלקיו, ובכך איזן בין כיבוד הכרעת הבוררים לבין שמירה על תקנת הציבור.

סיכום

הפסיקה שנבחנה במאמר זה מדגימה את האופן המדוד והזהיר בו נוקטים בתי המשפט בבואם לדון בבקשות לביטול פסקי בוררות. מחד, קיימת הכרה ברורה בחשיבות מוסד הבוררות ובצורך לשמור על סופיות הכרעותיו. מאידך, בתי המשפט לא יהססו להתערב במקרים בהם ההליך הבורר סטה באופן מהותי מהעקרונות המנחים אותו – בין אם מדובר בחריגה מסמכות, בפגיעה בזכות הטיעון או בסתירה לעקרונות היסוד של שיטתנו המשפטית.

עבור עורכי דין ומתדיינים, המסר העולה מן הפסיקה הוא כפול: ראשית, יש להקדיש תשומת לב מרבית לניסוח הסכם הבוררות, שכן הוא זה המתווה את גבולות סמכותו של הבורר. שנית, יש להקפיד על ניהול הליך הוגן ושקוף, המאפשר לכל צד למצות את יומו בפני הבורר. הקפדה על כללים אלה תצמצם את הסיכויים להתערבות שיפוטית ותבטיח כי פסק הבוררות אכן יביא את הסכסוך לסיומו המיוחל.

האמור במאמר זה הינו מידע כללי בלבד ואינו מהווה ייעוץ משפטי.