בוררות בסכסוכי אגודות שיתופיות: חוק ייחודי, סמכות ייחודית – עו"ד מיכאל דבורין

בנוף המשפטי הישראלי, לצד חוק הבוררות הכללי, התשכ"ח-1968, קיים הסדר בוררות סטטוטורי ייחודי ורב-חשיבות החל על אגודות שיתופיות. פקודת האגודות השיתופיות (להלן: "הפקודה") קובעת מנגנון בוררות-חובה ליישוב סכסוכים הנוגעים ל"עסקי האגודה", ומעניקה לרשם האגודות השיתופיות (להלן: "הרשם") סמכות שיפוטית בלעדית, או למצער ראשונית, לדון בסכסוכים אלה. מנגנון זה נועד לספק מסגרת מקצועית, מהירה ובעלת הבנה ייחודית במרקם החיים והעסקים המאפיין את המגזר השיתופי.

עם זאת, ייחודו של ההליך מעורר שאלות משפטיות מורכבות, הנוגעות לגבולות סמכותו של הרשם ושל הבוררים הפועלים מטעמו. מהם "עסקי האגודה"? האם בסמכות הבורר לדון בטענות הנוגעות לעצם חוקיות פעולותיה של האגודה או תקנונה? וכיצד מאזנת המערכת בין הצורך בבירור יעיל של סכסוכים פנימיים לבין זכותם של חברים להעלות טענות בעלות אופי ציבורי וקונסטיטוציוני? מאמר זה ינתח סוגיות אלה, תוך התבססות על פסיקתו של רשם האגודות השיתופיות, כפי שבאה לידי ביטוי בהחלטה בעניין בוריס קרמר ואח' נ' חורש אילון אגודה שיתופית להתיישבות קהילתית בע"מ (תיק 4311/619/09) ומקורות נוספים.

1. סמכותו הייחודית של הרשם ומהותה של בוררות סטטוטורית

סעיף 52(2) לפקודה קובע כי כל סכסוך הנוגע ל"עסקי האגודה" בין האגודה לבין חבריה (או בין חברים לבין עצמם) יועבר להכרעת הרשם. הרשם, או בורר שימונה מטעמו, פועל כטריבונל שיפוטי לכל דבר ועניין. בניגוד לבוררות חוזית רגילה, מקור הסמכות כאן אינו רק הסכמת הצדדים (המעוגנת בתקנון האגודה), אלא בעיקר הוראת החוק הכופה את מסלול הבוררות.

ההיגיון מאחורי הסדר זה הוא ההכרה באופי המיוחד של האגודה השיתופית. מדובר בגוף המשלב אלמנטים כלכליים וחברתיים, הפועל על בסיס תקנון מפורט ומערכת יחסים מורכבת בין החברים להנהלה. הרשם, כרגולטור המפקח על האגודות, אמור להיות בעל המומחיות וההבנה הנדרשות כדי להכריע בסכסוכים אלה באופן יעיל וצודק, תוך התחשבות במארג היחסים הכולל.

2. הגדרת "עסקי האגודה": בין סכסוך כספי לטענת אי-חוקיות

אחת השאלות המרכזיות הנדונות בפסיקה היא היקף המונח "עסקי האגודה". בעניין קרמר נ' חורש אילון, הגישה האגודה תביעות כספיות נגד חברים שסירבו לשלם דמי חבר חודשיים. על פניו, מדובר בסכסוך כספי קלאסי הנוגע ל"עסקי האגודה". אולם, החברים טענו טענת הגנה רחבה בהרבה: הם טענו כי האגודה כולה אינה חוקית, שכן היא ניכסה לעצמה בתקנונה סמכויות מוניציפאליות-שלטוניות (כגון גביית "ארנונה ומיסי ישוב אחרים") המוקנות לרשויות מקומיות בלבד. לטענתם, מכיוון שפעילות האגודה אינה חוקית, התביעה לגביית כספים אינה נוגעת ל"עסקי האגודה" החוקיים, ולפיכך הבוררות נעדרת סמכות.

עוזרת הרשם, שדנה בהשגה על פסק הבורר, נדרשה להכריע בשאלה זו. היא קבעה כי הבורר אכן מוסמך לדון בטענות החוקתיות, אך זאת "באופן אינצידנטלי לסכסוך הכספי שבין הצדדים". כלומר, כדי להכריע בתביעה הכספית, שהיא לב הסכסוך, על הבורר לבחון את טענות ההגנה, גם אם הן נוגעות לחוקיות התקנון.

בהכרעתה לגופו של עניין, דחתה עוזרת הרשם את טענת אי-החוקיות. היא קבעה כי יש להבחין בין סמכויות שלטוניות "קשות" (כמו אכיפה וענישה), שאותן גוף פרטי אינו יכול ליטול, לבין אספקת שירותים קהילתיים, גם אם הם בעלי אופי מוניציפאלי, שאותם חברים יכולים להסכים לממן במשותף. יתרה מכך, היא קבעה כי גם לו היו סעיפים מסוימים בתקנון נגועים באי-חוקיות, הדין אינו מוביל לביטול האגודה כולה, אלא לכל היותר לביטול אותם סעיפים ספציפיים בשיטת "העיפרון הכחול".

3. סמכות הבורר להכריע בסמכותו

ככלל, בורר אינו מוסמך להכריע בשאלת סמכותו-שלו. שאלה זו מסורה לבית המשפט. עם זאת, הפסיקה הכירה בחריגים, ובפרט במצב בו ההכרעה בסמכות כרוכה בקביעת עובדות. בעניין קרמר, נקבע כי הבורר פעל כדין כאשר הכריע בטענות לאי-חוקיות האגודה, שכן הכרעה זו הייתה נחוצה כדי לקבוע אם הסכסוך נופל בגדר "עסקי האגודה" ומצוי בסמכותו. "הכרעת כב' הבורר בטענת אי חוקיותה של האגודה ותקנונה, הביאו, הלכה למעשה, להחלטת כב' הבורר בסוגיית סמכותו. זאת מן הטעם כי הכריע, זה האחרון, בעובדות מהן נובעת סמכותו".

4. התנהלות הצדדים ושימוש לרעה בהליכים

החלטת עוזרת הרשם בעניין קרמר כוללת ביקורת נוקבת על התנהלות המשיגים (החברים) בהליך. צוין כי הם גרמו להתמשכות ההליכים "זמן רב, מעל ומעבר למקובל ולרצוי", באמצעות בקשות דחייה רבות, אי-הופעה לדיונים, והעלאת טענות שונות בפני גורמים שונים במקביל. התנהלות זו, שנתפסה כניסיון לסכל את הליך הבוררות, היוותה שיקול בפסיקת הוצאות משמעותיות לחובתם. הדבר מדגיש כי גם במסגרת הליך בוררות, מצופה מהצדדים לפעול בתום לב ובדרך מקובלת.

סיכום

הבוררות בסכסוכי אגודות שיתופיות מהווה דוגמה מרתקת למערכת שיפוטית-מינהלית ייחודית, המנסה לתת מענה לצרכים הספציפיים של מגזר זה. הפסיקה מראה כי הרשם והבוררים מטעמו אינם נרתעים מלהתמודד עם שאלות מורכבות של סמכות וחוקיות, ועושים זאת תוך הפעלת שיקול דעת ואיזון בין האינטרסים השונים. עם זאת, ברור כי קו הגבול בין "עסקי האגודה" לבין סוגיות בעלות אופי ציבורי רחב יותר הוא דק, וכי טענות הנוגעות לחוקיות פעולותיה של אגודה ימשיכו לאתגר את המערכת. עבור אגודות וחבריהן, המסר הוא כי יש לנהל את המחלוקות בתום לב ובמסגרת שקבעה הפקודה, תוך הבנה כי הבורר הממונה הוא בעל הסמכות להכריע במכלול הסכסוך, לרבות בטענות הגנה מורכבות.

האמור במאמר זה הינו מידע כללי בלבד ואינו מהווה ייעוץ משפטי.