הליכי ביניים בבוררות: הבהרה, תיקון והשלמה של פסק הבורר – עו"ד מיכאל דבורין

עקרון סופיות הדיון, לפיו פסק בוררות מסיים את הסכסוך, הוא מעמודי התווך של מוסד הבוררות. מרגע שהבורר נתן את פסקו, הוא הופך ל-"functus officio" – תפקידו תם, והוא אינו רשאי, ככלל, לשוב ולדון בעניין או לשנות את הכרעתו. עיקרון זה נועד להבטיח ודאות ויציבות, ולמנוע "מקצה שיפורים" אינסופי.

אולם, המציאות לעיתים מורכבת יותר. מה קורה כאשר הפסק אינו ברור? כאשר נפלה בו טעות סופר או פליטת קולמוס? או כאשר הבורר, בשגגה, נמנע מלהכריע באחת הסוגיות שהועברו אליו? כדי להתמודד עם מצבים אלה, קובע חוק הבוררות, התשכ"ח-1968, מנגנונים ייחודיים המאפשרים, בתנאים מסוימים, הבהרה, תיקון או השלמה של הפסק, הן על ידי הבורר עצמו והן על ידי בית המשפט.

מאמר זה יסקור את הליכי הביניים השונים הקיימים לאחר מתן פסק הבוררות. נבחן את ההבחנה הדקה שבין הבהרה מותרת לבין שינוי אסור, את סמכותו המוגבלת של הבורר לתקן את פסקו, ואת תפקידו של בית המשפט בהשלמת חוסרים או בהבהרת אי-בהירויות בפסק, כל זאת תוך שמירה על האיזון העדין שבין הצורך בפסק ברור ושלם לבין כיבוד עקרון הסופיות.

1. הבהרת הפסק: בין פרשנות לשינוי מהותי

לא פעם, לאחר קבלת הפסק, מתגלה בין הצדדים מחלוקת פרשנית לגבי משמעותה של קביעה מסוימת. בפסק הדין בעניין בנייני ישקו לבנין ומקרקעין בע"מ נ' אפרתי מדפיס הרצליה בע"מ (ה"פ 38359-07-11), התעוררה השאלה האם סכום פיצוי שנפסק על ידי הבורר כולל בחובו מע"מ.

בית המשפט התייחס להלכה הכללית, לפיה: "ביקשו הצדדים את הבורר לפרש דבר סתום או ביטוי מעורפל שבפסק – אין לראות פירוש וביאור כזה כפסק חדש, אלא כחלק בלתי נפרד מהפסק המקורי. במה הדברים אמורים? בפירוש בלבד ולא בתוספת המשנה את הכתוב". כלומר, הבורר רשאי להבהיר את כוונתו המקורית, אך לא לשנות את מהות ההכרעה.

עוד נקבע באותו עניין, כי "הצדדים יכולים לפנות בבקשת הבהרה לבורר, כל עוד לא אושר הפסק על ידי ביהמ"ש. אם אפשרות זו אינה קיימת – ייאלץ בית המשפט לתת הבהרה זו". מכאן עולה כי קיימת חלוקת סמכויות ברורה: כל עוד הפסק לא אושר, הכתובת להבהרה היא הבורר. לאחר שהפסק אושר והפך לפסק דין, הסמכות להבהירו, ככל פסק דין אחר, עוברת לבית המשפט שאישר אותו.

2. תיקון הפסק: סמכות מצומצמת לטעויות טכניות

סעיף 22 לחוק הבוררות מקנה לבורר סמכות לתקן את פסקו, אך סמכות זו מוגבלת ומצומצמת למקרים ספציפיים: טעות סופר, פליטת קולמוס, השמטה מקרית, פגם צורני או הוספת חיוב בריבית, הצמדה והוצאות אם אלה לא נדונו. החוק מדגיש כי התיקון ייעשה רק אם "אין בו כדי לשנות את תוכן הפסק".

בפרשת בנייני ישקו, כאשר חברת אפרתי פנתה לבורר בבקשה להבהיר/לתקן את הפסק ולקבוע כי יש להוסיף מע"מ לסכום שנפסק, דחה הבורר את הבקשה. הוא קבע כי "הטעות שלה טוענת המבקשת אינה טעות טכנית שבסמכותו של בורר לתקן לאחר מתן הפסק. אם אכן נפלה טעות זו טעות מהותית…". החלטה זו ממחישה את הגבול הברור: הבורר אינו יכול, במסגרת הליך תיקון, "לפתוח" מחדש את שיקול דעתו המהותי. הוספת רכיב המע"מ, שלא נדון ולא הוכרע, מהווה שינוי מהותי ולא תיקון טכני.

3. השלמת הפסק: כאשר הבורר לא הכריע בכל

מה קורה כאשר הבורר מסיים את מלאכתו אך משאיר "חורים" בפסק – סוגיות שנמסרו להכרעתו אך הוא נמנע מלדון בהן? סעיף 24(5) לחוק קובע זאת כעילת ביטול, אך סעיף 26(ב) מנחה את בית המשפט להעדיף השלמה על פני ביטול.

בפסק הדין בעניין פלוני נ' אלמוני (הפ"ב 8893/08), הגיש המבקש תביעה שכללה רכיב של פיצוי בגין תקיפה. הבוררים, בית דין רבני, הכריעו בכל יתר רכיבי התביעה, אך לגבי התקיפה כתבו: "לגבי יתר התביעות, ייתן ביה"ד את החלטתו בעזרת השם". בית המשפט קבע כי "הבוררים אכן לא הכריעו בנושא זה", אך הוסיף כי "אינני חושבת כי זוהי סיבה לבטל את הפסק כולו".

בית המשפט השתמש בסמכותו והחזיר את הנושא הספציפי שלא הוכרע להשלמה על ידי הבוררים. נקבע כי: "בורר שלא פסק בכל היקף הסכסוכים שהובאו לפניו… לא מיצה את מלאכתו וקרוב לוודאי שהפסק יוחזר אליו להשלמה". גישה זו מקדמת יעילות דיונית ומונעת את הצורך בקיום בוררות חדשה לחלוטין בשל השמטה חלקית.

4. פסק בוררות חלקי – כלי לפיצול וייעול הדיון

לעיתים, הבורר עצמו בוחר לפצל את הדיון ולהוציא תחת ידיו פסק בוררות חלקי, המכריע בחלק מהסוגיות שבמחלוקת, בעוד הדיון ביתר הסוגיות נמשך. פסק כזה הוא סופי ומחייב לגבי הסוגיות שהוכרעו בו.

בפסק הדין בעניין קאמאו שיווק נעליים בע"מ נ' טל אליק (ה"ב 45529-07-12), נתן הבורר פסק בוררות חלקי, אשר חלקו בוטל וחלקו אושר על ידי בית המשפט, שהורה לבורר להמשיך ולדון ביתרת הנושאים. כאשר הבורר התפטר, טען כי "מתחיל שלב חדש בבוררות זו". בית המשפט לא קיבל טענה זו במלואה, וראה בהליך כמכלול אחד, הגם שפוצל. המקרה מדגים כיצד פסק חלקי יכול לייעל את הדיון, אך גם ליצור סיבוכים פרוצדורליים בהמשך הדרך, במיוחד אם נדרשת התערבות שיפוטית.

סיכום

האיזון בין סופיות הדיון לבין הצורך בפסק דין שלם, ברור ונטול טעויות טכניות הוא אתגר מתמיד בדיני הבוררות. החוק והפסיקה יצרו מערכת של כלים המאפשרים "טיפול נקודתי" בפגמים בפסק, מבלי לערער את יסודותיו. הבהרה, תיקון והשלמה הם הליכי חריג, והשימוש בהם ייעשה במשורה. על הצדדים ובאי כוחם לפעול בשקידה, להעלות את בקשותיהם במועד ובפני הגורם המוסמך – הבורר לפני האישור, ובית המשפט לאחריו. הקפדה על כללים אלו תבטיח כי פסק הבוררות יגשים את ייעודו: סיום מהיר, יעיל וסופי של הסכסוך.