הסכם הבוררות – שער הכניסה (ולעיתים המכשול) להליך הבוררות – עו"ד מיכאל דבורין

בבסיסו של כל הליך בוררות עומד הסכם הבוררות. מסמך זה, בין אם הוא סעיף קצר בחוזה מסחרי ובין אם הוא שטר בוררין מפורט, הוא המקור המשפטי והמעשי לסמכותו של הבורר. הוא מבטא את הסכמתם החופשית של הצדדים לוותר על זכות הגישה לערכאות ולהעביר את הסכסוך ביניהם להכרעה במסגרת פרטית. חשיבותו של הסכם הבוררות היא קריטית – בלעדיו, אין בוררות.

מטבע הדברים, סביב הסכם הבוררות עצמו מתעוררות מחלוקות רבות. האם בכלל נכרת הסכם? מה היקפו? מי כפוף לו? האם הוא תקף? שאלות אלה מגיעות תדיר לפתחם של בתי המשפט, הנדרשים לפרש את כוונת הצדדים ולאזן בין כיבוד הסכמים לבין הגנה על זכויות דיוניות. מאמר זה ינתח, על בסיס הפסיקה הענפה שהוצגה, את הסוגיות המרכזיות הקשורות להסכם הבוררות: החל משלב כריתתו, דרך פרשנות היקפו ותחולתו על צדדים שונים, וכלה בבחינת תוקפן של תניות בוררות בנסיבות מיוחדות, כגון בחוזים אחידים.

1. כריתת הסכם הבוררות: דרישת הכתב וההסכמה הברורה

חוק הבוררות דורש כי הסכם בוררות ייעשה בכתב. דרישה זו אינה טכנית בלבד; היא נועדה להבטיח את גמירות דעתם של הצדדים לוותר על זכות יסוד – הפנייה לבית המשפט. עם זאת, הפסיקה הכירה בכך שהסכם בכתב יכול להיווצר גם באמצעות חליפת מכתבים או מסמכים אחרים, כל עוד עולה מהם הסכמה ברורה ומפורשת לבוררות.

פסק הדין בעניין אי.במ יזמות ובניה בע"מ נ' בית חלקה 76 בגוש 7168 בחולון בע"מ (ה"ב 7711-11-12) מדגים את הקושי שעלול להתעורר. המבקשת טענה כי נכרת הסכם בוררות באמצעות תכתובת בין עורכי הדין של הצדדים. המשיבה כפרה בכך וטענה כי בא כוחה התנה את הסכמתו בחתימת מרשתו על הסכם, חתימה שלא ניתנה. בית המשפט קבע כי לא ניתן לשלול על הסף את טענת המבקשת, וכי "לצורך בירור השאלה שבמחלוקת נדרש לשמוע ראיות". בכך, הכיר בית המשפט באפשרות שכריתת הסכם בוררות תוכח גם מהתנהגות הצדדים ובאי כוחם, אך הדגיש כי נדרשת הוכחה ברורה להסכמה מלאה.

2. פרשנות היקף התניה: רחבה או מצומצמת?

לאחר שנקבע כי קיים הסכם בוררות, מתעוררת לעיתים קרובות השאלה מה היקפו – אילו סכסוכים הוא מכסה? הכלל המנחה בפסיקה הוא שיש לפרש את תניית הבוררות באופן רחב, כדי להגשים את מטרתה – ריכוז כל המחלוקות הנובעות מהקשר החוזי בין הצדדים בפני הבורר.

בפסק הדין בעניין עו"ד רון הרבט נ' ק.ה.ב שותפות מוגבלת רשומה (ה"פ 29855-03-10), ניסתה התובעת לטעון כי תביעתה למתן חשבונות אינה נובעת מהסכם השותפות (שכלל תניית בוררות), אלא מיחסי נאמנות נפרדים בינה לבין הנתבע, שהינו עורך דין. בית המשפט דחה את הניסיון ה"מלאכותי" לפצל את הסכסוך וקבע כי "קיים סכסוך בין הצדדים, שראוי לו להתברר במסגרת משפטית", וכי השאלה האם מדובר בסכסוך חוזי או נאמנותי צריכה להתברר בפני הבורר, כפי שהסכימו הצדדים.

גישה מרחיבה זו בולטת במיוחד בהקשר של בוררות סטטוטורית, כפי שנקבע בפסק הדין בעניין אמיר כץ נ' איגוד הכדורסל בישראל (רע"א 180/07). בית המשפט העליון קבע כי תניית הבוררות בתקנון איגוד הכדורסל חלה לא רק על תביעות חוזיות "טהורות", אלא גם על תביעות נזיקין (כמו רשלנות באי-עריכת ביטוח) הנובעות מהקשר החוזי-ספורטיבי בין השחקן לקבוצה ולאיגוד. נקבע כי "הגישה 'של הפרדה מלאכותית בין עילות שבנזיקין לבין עילות חוזיות הכרוכות באותו עניין עצמו, הינה בבחינת עניין של 'פיצול שערות'".

3. תחולת ההסכם: מי כפוף לתניית הבוררות?

ככלל, רק צד להסכם הבוררות כפוף לו. אך מה לגבי צדדים שלישיים הקשורים לסכסוך? כפי שנדון במאמר קודם, סעיף 4 לחוק מחיל את ההסכם גם על "חליפיהם" של הצדדים, כגון חברת ביטוח התובעת מכוח זכות תחלוף (ראו איילון חברה לביטוח בע"מ נ' דוד צ'פניק ובניו בע"מ (ת"א 52641-11-12)).

בפסק הדין בעניין אמיר כץ, התעוררה שאלה נוספת: האם ניתן לכפות בוררות על גופים (כמו "מרכז הפועל" ו"הרשות לבקרת תקציבים") שלא נזכרו במפורש בהסכם הבוררות? בית המשפט העליון השיב בחיוב. לגבי הרשות, נקבע כי היא אורגן של האיגוד, ועל כן התקנון חל עליה. לגבי מרכז הפועל, נקבע כי אף שאינו צד ישיר, בנסיבות המיוחדות של בוררות סטטוטורית, ונוכח שיקולי יעילות והרצון למנוע פיצול דיון, יש לעכב את ההליכים גם נגדו, במיוחד כאשר הוא עצמו הסכים לכך. פסיקה זו מראה כי בית המשפט עשוי, במקרים חריגים, להרחיב את מעגל הכפופים לבוררות משיקולים מערכתיים.

4. תוקף תניית הבוררות: חוזים אחידים וחשש למשוא פנים

האם תניית בוררות בחוזה אחיד עלולה להיחשב לתנאי מקפח? ומה דינה של תניה הקובעת מראש את זהותו של בורר שיש לו קשר לאחד הצדדים?

פסק הדין בעניין אבי רוזנבאום נ' מוניות אושר בע"מ (ת"א 36343-03-10) עסק בדיוק בשאלות אלה. נהג מונית חתם על הסכם לרכישת מונית שכלל תניית בוררות הממנה כבורר דן יחיד עורך דין המצוי בקשרי עבודה עם חברת המוניות. בית המשפט קבע כי "די בעצם העובדה כי הנתבעים נמצאים בקשרי עבודה עם אותו בורר כדי להוות טעם לפגם".

עם זאת, בית המשפט לא ביטל את תניית הבוררות כולה, אלא בחר בפתרון יצירתי: הוא כיבד את הסכמת הצדדים העקרונית לבוררות, אך פסל את זהותו של הבורר שנקבע, ומינה במקומו בורר ניטרלי אחר. נקבע כי "איזון נכון של השיקולים והאינטרסים מביא לכלל מסקנה כי במקרה כמו זה שבפניי נכון יהיה ליתן תוקף להסכמת הצדדים להעביר סכסוך להליך בוררות… ומנגד, למנות בורר שהינו ניטראלי". פסיקה זו ממחישה את יכולתו של בית המשפט "לתקן" הסכמי בוררות פגומים, באופן המאפשר את קיומם תוך שמירה על הגינות ההליך.

סיכום

הסכם הבוררות הוא המסד שעליו בנוי ההליך כולו. הפסיקה הישראלית מכירה בחשיבותו המרכזית, ומקדישה תשומת לב רבה לכריתתו, פרשנותו ואכיפתו. הגישה הכללית היא פרו-בוררות: בתי המשפט יעדיפו פרשנות המקיימת את תניית הבוררות על פני פרשנות המבטלת אותה, ויפעלו כדי לאכוף את הסכמת הצדדים. יחד עם זאת, בית המשפט לא יהסס להתערב כאשר דרישת הכתב לא קוימה, כאשר התניה נוגדת את עקרונות ההגינות הבסיסיים, או כאשר נעשה ניסיון לכפות בוררות על מי שאינו מחויב לה. על הצדדים לבוררות ועורכי דינם לזכור כי ניסוח מדויק ובהיר של הסכם הבוררות הוא המפתח למניעת מחלוקות עתידיות ולהבטחת הליך בוררות יעיל ותקין.