ה"פלייבוק" של המשמיץ: זיהוי דפוסים נפוצים של מתקפות לשון הרע – עו"ד מיכאל דבורין

מתקפות לשון הרע, על אף גיוונן, אינן תמיד אקראיות. לעיתים קרובות, הן פועלות על פי דפוסים מוכרים, מעין "ספר מהלכים" של הכפשה, המותאם למטרותיו של המפרסם ולזירת ההתמודדות.

זיהוי הדפוס שבו פועל המשמיץ הוא צעד אסטרטגי ראשון וחיוני עבור הנפגע. הוא מאפשר להבין את מטרות התקיפה, לצפות את המהלכים הבאים, ולבנות את קו ההגנה המשפטי היעיל ביותר. ניתוח רוחבי של הפסיקה הישראלית חושף מספר דפוסים מרכזיים של מתקפות דיבה, החל מניסיונות "חיסול מקצועי" וכלה בהכפשות בתוך הקהילה. מאמר זה יסקור את הדפוסים הנפוצים ביותר, וידגים אותם באמצעות מקרים אמיתיים.

1. "החיסול המקצועי": פגיעה בלב הפרנסה והמוניטין

אחת המתקפות האכזריות והיעילות ביותר היא זו המכוונת ישירות למקום עבודתו ולמוניטין המקצועי של אדם. המטרה כאן אינה רק פגיעה אישית, אלא הרס שיטתי של בסיס פרנסתו ומעמדו המקצועי.

הכפשה כנשק בסכסוך גירושין: דפוס זה מופיע באופן טרגי בסיכסוכי גירושין קשים. בפרשת ע"א 8191/16 פלונית נ' פלוני, הבעל לשעבר לא הסתפק במאבק המשפטי, ושלח מכתב למעסיקיה של גרושתו, מוסד חינוכי, ובו טענות קשות על אי יציבותה הנפשית ועל התנהלותה. בית המשפט העליון ראה בכך מהלך זדוני שנועד לפגוע בפרנסתה, וקבע כי "מדובר בפרסום לשון הרע ברף הגבוה ביותר". באופן דומה, בפרשת בע"מ 1620/17 פלוני נ' פלונית, האב תקף את גרושתו, פקידת סעד, באמצעות פניות לעמיתיה ולממונים עליה. בשני המקרים, בית המשפט זיהה את התבנית – שימוש במידע אישי מסכסוך משפחתי כדי לפגוע במטרות מקצועיות – ושלל מהמפרסמים כל הגנה.

חיסול תחרות עסקית: דפוס דומה קיים בעולם העסקי. בפרשת ע"א 642/85 פלבסקי נ' מקור הפורמייקה, מעסיק שלח מכתב לספקים בענף והאשים עובד לשעבר, שהקים עסק מתחרה, בגניבת סודות מסחריים.

בית המשפט קבע כי המטרה האמיתית לא הייתה הגנה על סודות, אלא "רצון לחסל מתחרה עסקי חדש". גם בפרשת רע"א 3007/15 מנו ספנות נ' בלס, העובד לשעבר לא הסתפק בתלונה לרשויות, אלא הפיץ את טענותיו ללקוחות החברה, במהלך שבית המשפט פירש כניסיון לפגוע בעסקיה באופן ישיר.

2. "ההכפשה הפוליטית": דה-לגיטימציה של היריב
בזירה הפוליטית, לשון הרע משמשת ככלי לניגוח יריבים ולערעור הלגיטימיות שלהם בעיני הציבור.

ייחוס שחיתות והונאה: בפרשת ע"א 89/04 אריאל שרון נ' עוזי בנזימן, ההאשמה כי שרון "הונה" את ראש הממשלה בגין הייתה ניסיון להציגו כמנהיג בלתי אמין ומסוכן.

בפרשת ע"א 1104/00 אפל נ' חסון, הפרסומים על קשריו של היזם עם ראש העיר נועדו ליצור תדמית של שחיתות סביב שני האישים.

 שימוש בכינויים קיצוניים: דפוס נפוץ הוא שימוש בכינויים טעונים היסטורית כדי לבצע דה-הומניזציה ליריב. פרשות רע"א 10520/03 בן גביר נ' דנקנר (כינוי "נאצי") וע"א 751/10 אלדד יניב נ' אהרן דומב (כינוי "גבלס") הן דוגמאות מובהקות. המטרה אינה ביקורת עניינית, אלא הצגת היריב כמפלצת מוסרית, ובכך להוציאו מחוץ לגבולות השיח הלגיטימי.

הדבקת תוויות פוליטיות: בפרשת ת.א. (י-ם) 2192/97 פריג נ' כל הזמן, תואר עיתונאי ערבי-ישראלי כ"תומך אש"ף" וכמי שהביע סולידריות עם טרוריסטים. בהקשר הישראלי, תוויות כאלה אינן רק ביקורת פוליטית, אלא ניסיון להציג את האדם כאויב וכבוגד, ובכך לפגוע אנושות במעמדו הציבורי.

3. "הנידוי הקהילתי": בידוד הפרט מתוך קבוצת השייכות שלו

במתקפה זו, המטרה אינה לפגוע באדם בעיני הציבור הרחב, אלא לבודד אותו מקהילתו הקרובה. הפגיעה כאן היא אינטימית וכואבת במיוחד.

סכסוכי שכנים: בפרשת רע"א 6890/15 אברהמי נ' לוי הנתבעים פרסמו מכתבים וכרזות בלובי הבניין, המיועדים אך ורק לעיני השכנים. הם כינו את יריביהם "בריונים", "דיקטטורים" והאשימו אותם במעשי מרמה. המטרה הייתה ברורה: להפוך את הנפגע לדמות שנואה ומנודה בביתו שלו.

הכפשה בקהילה סגורה: פרשת רע"א 844/12 מולקונדוב נ' פורוש היא הדוגמה הקיצונית ביותר. פרסום ה"פשקווילים" שכינו את התובע "מוסר" בקהילה החרדית, נועד להביא לנידויו המוחלט. בית המשפט הכיר בכך שהנזק בפרסום כזה חמור פי כמה מפרסום בעיתון ארצי, משום שהוא פוגע במרקם חייו כולו.

4. "ההתקפה הדיגיטלית": שימוש באנונימיות ובתפוצה ויראלית

העידן הדיגיטלי יצר "פלייבוק" חדש של מתקפות, המנצל את מהירות התפוצה והאנונימיות של הרשת.

הפרופיל המזויף: פרשת רע"א 1700/10 דוביצקי נ' שפירא מדגימה דפוס זה, שבו יוצרים לאדם תדמית כוזבת ומבזה בפלטפורמה ציבורית, תוך התחזות אליו.

הצפת ה"טוקבקים": בפרשת ע"א 23831-03-12 אמנון יצחק נ' דנון תקשורת, המתקפה על הרב לא הייתה רק בכתבות, אלא במאות תגובות משמיצות ואנונימיות שנועדו ליצור "אפקט עדר" של שנאה ולעג.

"דוקסינג" והטרדה המונית: פרשת ת"א 2810-08-23 ברסלר נ' לוי הציגה דפוס מודרני: פרסום פרטיו האישיים של אדם (דוקסינג) תוך קריאה מפורשת להטרדתו. כאן, לשון הרע אינה רק פגיעה בשם, אלא הופכת לכלי להטרדה אקטיבית ומאורגנת.

הבנת דפוס הפעולה של המשמיץ היא קריטית. היא מאפשרת לנפגע ולבא כוחו למסגר נכונה את התביעה, להסביר לבית המשפט את המטרה האמיתית של המתקפה, ולהתמודד באופן יעיל עם טענות ההגנה.

זיהוי ה"פלייבוק" מאפשר להוכיח כי לא מדובר בפרסום תמים או בטעות, אלא במהלך מחושב שנועד לפגוע, ובכך לחזק את טענת חוסר תום הלב ולסלול את הדרך לקבלת סעד הולם מבית המשפט.

האמור במאמר זה מהווה מידע כללי בלבד ואינו מהווה ייעוץ משפטי. אנשים שנתקלו בבעיה דומה מוזמנים לפנות למשרדנו.