חופש הראיות בבוררות: גמישות, שיקול דעת וגבולות הביקורת השיפוטית – עו"ד מיכאל דבורין

אחד מסימני ההיכר המובהקים של הליך הבוררות, המבדיל אותו מההליך השיפוטי הפורמלי, הוא החופש הניתן לבורר לסטות מסדרי הדין ומדיני הראיות הנהוגים בבתי המשפט. גמישות זו אינה עניין טכני גרידא; היא נועדה לאפשר הליך יעיל, מהיר ומותאם לנסיבותיו הייחודיות של כל סכסוך, תוך חתירה לגילוי האמת המהותית ולאו דווקא הפורמלית. חופש זה מקנה לבורר שיקול דעת רחב בקבלת ראיות, בבחינתן ובקביעת משקלן.

אולם, חופש זה אינו בלתי מוגבל. הוא כפוף לעקרונות היסוד של הגינות וצדק, ובראשם זכות הטיעון של הצדדים. הפסיקה הישראלית נדרשה פעמים רבות לאזן בין כיבוד שיקול דעתו הראייתי של הבורר לבין חובת הפיקוח על תקינות ההליך. מאמר זה יסקור את גבולותיו של חופש הראיות בבוררות, תוך ניתוח האופן שבו בוררים ובתי משפט מתמודדים עם סוגיות כגון קבילותה של עדות שמיעה, שימוש בפסקי בוררות זרים כראיה, והכרעה על דרך האומדן בהיעדר ראיות מספקות.

1. קבילות ראיות: מעבר למגבלות הפורמליות

בניגוד לבית המשפט, הכבול לכללים נוקשים לגבי קבילותן של ראיות (כדוגמת הכלל הפוסל עדות שמיעה), הבורר רשאי, ככלל, לקבל כל ראיה הנראית לו רלוונטית ומועילה להכרעה בסכסוך. הגישה היא כי יש להתמקד במהימנותה ובמשקלה של הראיה, ולא בקבילותה הפורמלית.

פסק הדין המקיף של בית המשפט העליון בעניין גד כימיקלים בע"מ נ' BIP Chemicals Ltd (ע"א 1650/10) מדגים גישה זו. במסגרת ההליך, נסמך בית המשפט המחוזי, אשר פעל "על יסוד הראיות שהיו בפני הבורר", על עדויות שנשמעו בבוררות ואשר חלקים מהן היו עדות מפי השמועה. בית המשפט העליון אישר גישה זו וקבע כי: "המגמה הכללית של מעבר מכללים של קבילות להערכות של משקל הראיות… נכונה במיוחד בנתוני המקרה דנן, אשר בו יישום דווקני של כללי פסלות הראיות היה מביא לכך שלא ניתן להוכיח את התביעה נוכח ההליכים הרבים שנוהלו בפרשה ונוכח התפרשותם על-פני כשלושה עשורים". בכך, הכיר בית המשפט העליון בצורך המעשי בגמישות ראייתית, במיוחד בסכסוכים מורכבים וארוכי שנים.

2. הכרעה על דרך האומדן: כלי שימושי תחת ביקורת

מה קורה כאשר צד אינו מצליח להוכיח את נזקיו באופן מדויק באמצעות ראיות כמותיות? במקרים כאלה, הן בתי המשפט והן בוררים עשויים להשתמש בכלי של "אומדנא" – הערכה של הנזק על בסיס שיקול דעת והיגיון, בהתבסס על מכלול הראיות שהוצגו.

בפסק הדין בעניין דב ינקוביץ נ' יאיר שם טוב (הפ"ב 1049-08), עשתה הבוררת שימוש נרחב בכלי האומדנא במספר רכיבי תביעה. המבקש טען כי בכך פעלה הבוררת בניגוד לדין המהותי. בית המשפט לא פסל את השימוש באומדנא באופן גורף, אך מצא פגם בהיעדר הנמקה מספקת. נקבע כי: "ודוק: אין מחלוקת שדרך אומדנא אפשרית גם לבורר; אבל בבוחרו בדרך זו, על הבורר להציג תשתית בסיסית שגרמה לו להגיע לאומדנא אליה הגיע". בית המשפט החזיר את הפסק לבוררת על מנת שתנמק ותבהיר כיצד הגיעה לסכומים שפסקה על דרך האומדן. פסיקה זו מלמדת כי גם כאשר הבורר פועל מכוח שיקול דעתו הרחב, עליו לנמק את החלטותיו באופן שיאפשר לצדדים ולבית המשפט להבין את קו מחשבתו.

3. פסק בוררות זר כראיה: הכרה אגבית ועקיפה

סוגיה ייחודית ומרתקת נוגעת למעמדו של פסק בוררות זר בהליך המתנהל בישראל. בעניין גד כימיקלים, ביקשה חברת BIP לבסס את תביעתה להשתתפות בחוב על שני פסקי בוררות שניתנו בשוויץ, אשר חייבו אותה ואת גד בתשלום סכומים ניכרים. גד טענה כי לא ניתן להסתמך על פסקי בוררות אלה, שכן הם לא עברו הליך של "קליטה והכרה" רשמי בישראל.

בית המשפט העליון דחה את הטענה וקבע כי יש להבחין בין הליך של אישור ואכיפה של פסק בוררות זר, לבין שימוש בו כראיה להוכחת עובדות. נפסק כי: "…במקרים כמו המקרה שבפנינו… אין לחסום את דרכו של התובע מלהציג כראיה את פסק הבוררות הזר בהליך המתנהל בינו ובין הנתבע ולאפשר לו לבסס באמצעות אותו הפסק את עילת התביעה… עליה הוא נסמך". יתרה מכך, נקבע כי פסק הבוררות הראשון, שגד הייתה צד ישיר לו, אף מחייב אותה כ"מעשה בית-דין" ביחסיה עם BIP. בכך, העניק בית המשפט מעמד ראייתי משמעותי לפסק הבוררות הזר, גם ללא הליך אישור פורמלי, וזאת מתוך גישה פרגמטית המכירה במציאות המסחרית הגלובלית.

סיכום

הדין והפסיקה בישראל מעניקים לבורר "ארגז כלים" ראייתי רחב וגמיש, המאפשר לו לנהל את ההליך ביעילות ולרדת לחקר האמת. חופש זה אינו הפקרות; הוא מאוזן על ידי חובת ההנמקה והקפדה על כללי הצדק הטבעי. בית המשפט, מצדו, נוקט בריסון שיפוטי ויימנע מלהתערב בשיקול דעתו של הבורר בהערכת ראיות. התערבות תישמר למקרים בהם הפגם אינו בתוכן ההכרעה הראייתית, אלא בתהליך עצמו – כאשר נמנעה מצד זכות טיעון, או כאשר החלטת הבורר נותרה סתומה ובלתי מנומקת. איזון זה מאפשר לבוררות לשמור על יתרונותיה הגלומים בגמישות וביעילות, מבלי לוותר על ערכי היסוד של הליך הוגן וצודק.

האמור במאמר זה הינו מידע כללי בלבד ואינו מהווה ייעוץ משפטי.