"מי ישפוט את השופטים?" – על מינוי, פסלות והעברת בוררים מתפקידם – עו"ד מיכאל דבורין

בלב ליבו של הליך הבוררות ניצב הבורר – דמות מעין שיפוטית אשר הצדדים הפקידו בידיה את הסמכות להכריע בסכסוך ביניהם. תפקיד זה דורש לא רק מומחיות ומקצועיות, אלא בראש ובראשונה, יושרה, אובייקטיביות והיעדר מוחלט של משוא פנים. אמון הצדדים בבורר ובניטרליות שלו הוא תנאי הכרחי לקיומו של הליך הוגן ותקין. משכך, קובע חוק הבוררות, התשכ"ח-1968, כללים ברורים הן לגבי אופן מינויו של הבורר והן לגבי הנסיבות בהן ניתן ואף חובה להעבירו מתפקידו.

הפסיקה הישראלית, כפי שעולה מעשרות פסקי דין, עוסקת רבות בסוגיות אלה, המהוות זירת התנגשות בין הרצון לקיים הליך יעיל ומהיר לבין החובה להבטיח את טוהר ההליך ומראית פני הצדק. מאמר זה יאיר את הפינות השונות של סוגיה מורכבת זו: החל מהסכמות הצדדים על זהות הבורר, דרך חובת הגילוי המוטלת עליו, המבחנים שנקבעו לפסילתו עקב ניגוד עניינים, ועד לנסיבות החריגות בהן בית המשפט יתערב בהחלטת בורר להתפטר מתפקידו.

1. מינוי הבורר – פרי הסכמת הצדדים, בסיוע בית המשפט

הליך הבוררות, מעצם טבעו, מושתת על הסכמה. הסכמה זו חלה לא רק על עצם קיום הבוררות, אלא גם, ובאופן אידיאלי, על זהות הבורר. הצדדים חופשיים לבחור כל אדם שיסכימו עליו, בין אם הוא משפטן ובין אם הוא מומחה בתחום הסכסוך. ואולם, לא פעם, הצדדים אינם מצליחים להגיע להסכמה. במצב כזה, חוק הבוררות מציע מנגנונים לפתרון המבוי הסתום.

בפסק הדין בעניין פאיירפלאי בע"מ נ' Magic Software Enterprises Ltd (ה"ב 51966-12-15), נדרש בית המשפט להתערב ולמנות בורר לאחר שהצדדים לא הצליחו להסכים על זהותו, על אף קיומה של תנית בוררות מפורשת. המשיבות טענו כי תוקף תנית הבוררות פקע, וכי מנגנון המינוי המקורי שונה באופן זמני בלבד. בית המשפט דחה את הטענות, קבע כי תנית הבוררות בעינה עומדת, ומינה בורר – שופט בדימוס – בהתאם למנגנון המעודכן שהצדדים הסכימו עליו. מקרה זה מדגים כיצד בית המשפט פועל כדי להגשים את כוונתם המקורית של הצדדים לקיים בוררות, גם כשהם נקלעים למחלוקת פרוצדורלית.

סוגיה דומה עלתה בתיק אי.במ יזמות ובניה בע"מ נ' בית חלקה 76 בגוש 7168 בחולון בע"מ (ה"ב 7711-11-12), שם הכחישה המשיבה את עצם קיומו של הסכם בוררות. בית המשפט קבע כי "לא ניתן לקבוע כי גירסת המבקשת משוללת כל יסוד, באופן שיצדיק את סילוק התביעה על הסף, ולצורך בירור השאלה שבמחלוקת נדרש לשמוע ראיות", והורה על המשך ההליך לבירור שאלת קיומו של הסכם בוררות, כשלב מקדים למינוי בורר.

2. העברת בורר מתפקידו – חובת הגילוי וחשש ממשי למשוא פנים

העילה המרכזית להעברת בורר מתפקידו, הקבועה בסעיף 11 לחוק, היא קיומן של נסיבות היוצרות חשש ממשי למשוא פנים. הפסיקה קבעה כי המבחן הוא אובייקטיבי – האם אדם סביר, המודע למכלול הנסיבות, היה חושש שהבורר לא יוכל להכריע בסכסוך באופן ניטרלי. חובת הגילוי המוטלת על הבורר היא כלי מרכזי למניעת מצבים כאלה.

בפסק הדין המקיף של בית המשפט העליון בעניין אלרוב נדל"ן ומלונאות בע"מ נ' Hilton International Co. (רע"א 7088/11), נקבע כי על הבורר לגלות כל קשר, גם אם נראה לו זניח, כדי לאפשר לצדדים לשקול את הדברים. באותו מקרה, התגלה לאחר מתן הפסק כי משרדו של הבורר טיפל ברישום שעבודים עבור צד שלישי בעסקה שנגעה לאחת המשיבות. בית המשפט העליון, על אף שהכיר בחשיבות הגילוי, קבע כי בנסיבות העניין, הקשר היה "עקיף ביותר", ולא הקים חשש ממשי למשוא פנים המצדיק את ביטול הפסק. פסק הדין מדגיש את האיזון העדין: לא כל הפרה של חובת הגילוי תוביל אוטומטית לפסילה, אלא רק כזו היוצרת חשש ממשי ומוחשי להטיית הדין.

לעומת זאת, בפסק הדין מנורה מבטחים חברה לביטוח נ' pacific attitude ltd (רע"א 8570/11), מתח בית המשפט העליון ביקורת חריפה על מצב בו בורר מייצג, כעורך דין, לקוח בתביעה אחרת נגד אחד הצדדים בבוררות. נקבע כי "אין זה מצב ראוי… ממצב דברים זה יש להימנע, ולא רק לשם מראית פני הצדק אלא גם לשם עשייתו". עם זאת, גם במקרה זה, הבקשה להעברת הבורר נדחתה, בעיקר בשל השיהוי הניכר בהעלאת הטענה. המבקשת ידעה על ניגוד העניינים הפוטנציאלי, אך העלתה את טענת הפסלות רק לאחר שהבורר הציע הצעת פשרה שלא הייתה לרוחה. התנהלות זו נתפסה כחוסר תום לב, והובילה לדחיית הבקשה מכוח דוקטרינת ההשתק.

3. התפטרות בורר – האם ניתן לכפות עליו להמשיך?

מה קורה כאשר הבורר עצמו, מסיבותיו שלו, מחליט להתפטר מתפקידו בעיצומו של ההליך? שאלה זו, שחוק הבוררות אינו נותן לה מענה ישיר, נדונה בפסק הדין המעניין בעניין קאמאו שיווק נעליים בע"מ נ' טל אליק (ה"ב 45529-07-12). באותו מקרה, הבורר, שופט בדימוס, הודיע על התפטרותו לאחר שהצד המפסיד בפסק בוררות חלקי הגיש נגדו בקשת פסלות ו"ניסיון להטיל בבורר דופי אישי".

בית המשפט המחוזי קבע, בניגוד לדעות אחרות שנשמעו בפסיקה, כי בסמכותו להורות לבורר שהתפטר לשוב לתפקידו. נקבע כי התפטרות בורר ללא הצדקה עלולה להוות הפרת חובת הנאמנות שלו כלפי הצדדים (לפי סעיף 30 לחוק). עוד נקבע כי: "הבורר אינו חופשי להתפטר מתפקידו כל אימת שמופעל עליו לחץ של אחד הצדדים. אף דרכו של שופט אינה סוגה תדיר בשושנים. אולם לא יעלה על דעתו לרדת מהכס… הוא הדין לגבי בוררים: בית המשפט רשאי להורות להם לחזור לכס הבוררות על מנת לסיימה בפסק בוררות". בית המשפט הדגיש כי קבלת התפטרות כזו תהווה "מתן פרס לצד שגרם בהתנהגותו להתפטרות" ותפגע קשות במוסד הבוררות.

4. מינוי בורר חליף והמשכיות ההליך

כאשר בורר מועבר מתפקידו או מתפטר מסיבה מוצדקת, עולה השאלה כיצד ממשיכים מכאן. בפסק הדין בעניין גיל רונן נ' אלפגה המרכז הארצי למיזוג אויר בע"מ (ת"א 49737-06-12), הבורר שמונה הפסיק את הבוררות לאחר שהנתבעים סירבו למלא אחר החלטותיו ולא שילמו את שכרו. התובע ביקש להחזיר את התיק לבית המשפט, אך בית המשפט קבע כי הדין אינו מאפשר זאת לאחר שההליך כבר הועבר לבוררות. במקום זאת, קבע בית המשפט כי הנתבעים הם אלה שסיכלו את ההליך, ובהתאם לסמכותו, מינה בורר חליף תחת הבורר שהתפטר, על מנת שההליך יוכל להמשיך.

סיכום

יושרתו, מקצועיותו וניטרליותו של הבורר הן אבני היסוד של הליך הבוררות. הפסיקה הישראלית משרטטת קו ברור: מחד, היא מקפידה על מינוי תקין, דורשת שקיפות וגילוי מלא, ולא תהסס להתערב במקרים של חשש ממשי למשוא פנים. מאידך, היא לא תאפשר לצדדים לנצל לרעה את טענות הפסלות כטקטיקה דיונית, ותדרוש העלאת טענות בתום לב ובהזדמנות הראשונה. האיזון העדין בין פיקוח שיפוטי לבין מניעת שימוש לרעה בהליכים הוא המפתח לשמירה על מעמדו של הבורר ועל תפקודו היעיל של מוסד הבוררות כולו.

האמור במאמר זה הינו מידע כללי בלבד ואינו מהווה ייעוץ משפטי.