בית המשפט המחוזי בירושלים דחה תביעה לביטול חוזה מכר דירה בשכונת בית הכרם ולפיצויים של מיליוני שקלים, חרף טענות הקונים לליקויים אקוסטיים חמורים ורטיבות שהוסתרו מהם. בפסק הדין נקבע כי המוכרים לא ידעו על הבעיה האקוסטית, והם חויבו בפיצוי סמלי יחסית של 55,000 ש"ח בלבד בגין אי-גילוי בעיית רטיבות ישנה.

בפסק דין שניתן על ידי השופטת ענת זינגר (11.5.25), נדחתה תביעתם של שלומי אוברמן ומיכל מאיר, לביטול הסכם מכר דירה שרכשו בספטמבר 2019 בסך של כ-3.59 מיליון ש"ח מיובל ודליה אלבלק. התובעים טענו כי לאחר כניסתם לדירה, גילו לתדהמתם בעיות אקוסטיקה קשות ורעשים בלתי נסבלים מדירת השכנים, וכן בעיית רטיבות, שלטענתם הוסתרו מהם במכוון על ידי המוכרים.

התובעים, שדרשו את ביטול החוזה, השבת כספם ופיצויים נוספים שהצטברו לסכום של מיליוני שקלים, טענו כי הנתבעים היו מודעים היטב לליקויים אך בחרו להסתירם. הם תיארו כיצד נאלצו להפסיק להשתמש בחדר השינה המרכזי בשל הרעש החריג הבוקע ממטבח השכנים שמעל, ולהעתיק את מגוריהם לממ"ד. מנגד, הנתבעים טענו כי מדובר בניסיון לעשיית עושר ולא במשפט, וכי הרעשים הנטענים אינם חורגים מהמקובל בבית משותף.

לאחר שמיעת העדויות וחוות דעת המומחים, קבעה השופטת זינגר כי דין התביעה להידחות ברובה. באשר לליקוי האקוסטי, קבע בית המשפט כי הנתבעים לא היו מודעים לקיומה של בעיה אקוסטית מבנית. צוין כי על פני כ-9 שנים, פנו הנתבעים לשכניהם בנושא רעש פעמים ספורות בלבד, בעיקר בשל הזזת רהיטים בשעת לילה מאוחרת, וכי אין בכך כדי להעיד על מודעות לליקוי מהותי. השופטת אף ציינה כי בחינת הרעש היא עניין סובייקטיבי, וכי המשמעות הקלינית של החריגה שנמדדה מהתקן (7 דציבלים בחדר השינה) אינה גבוהה.

לעומת זאת, בנוגע לבעיית הרטיבות, קבעה השופטת כי על אף שהנתבעים סברו כי הבעיה תוקנה באופן יסודי כחמש שנים לפני המכירה, היה עליהם חובה לדווח לקונים על קיומה בעבר. "מצופה היה כי ידווחו על אותה בעיה מהעבר לאיש מקצוע מטעם התובעים, אשר בא לבדוק את הדירה לפני המכירה", נכתב בפסק הדין. אי-גילוי זה מהווה הפרה של החוזה מצד המוכרים.

עם זאת, בית המשפט קבע כי אין בהפרה זו כדי להצדיק את הסעד הדרסטי של ביטול החוזה. השופטת זינגר הדגישה כי מדובר בליקוי "תחום ובר פתרון ואף בעלות תחומה", וכי ביטול החוזה בנסיבות אלה, לאחר שהמוכרים כבר רכשו דירה חלופית, יהיה בלתי צודק.

בסיכומו של דבר, התביעה התקבלה באופן חלקי בלבד. בית המשפט דחה את הדרישה לביטול ההסכם ואת מרבית תביעות הפיצויים, וחייב את הנתבעים לשלם לתובעים פיצוי בסך 55,000 ש"ח בלבד, בגין עלות תיקון ליקויי הרטיבות.