השופטת עינת אבמן-מולר קבעה כי הבוררים חרגו מסמכותם כאשר הכריעו בעניינה של עמותה שלא הייתה צד להליך, ודנו בסוגיות "חוקתיות" שאינן מתאימות לבוררות. פסק הבוררות, שעסק בניהול בית כנסת ומקווה בביתר עילית, בוטל במלואו.

בית המשפט המחוזי בירושלים קיבל (10.8.25) בקשה לביטול פסק בוררות שניתן בסכסוך מורכב הנוגע לניהול עמותת "אהבת ישראל, ביתר" (ע"ר 580369692), המפעילה בית כנסת ומקווה טהרה בעיר ביתר עילית. בפסק דין מנומק קבעה השופטת עינת אבמן-מולר כי פסק הבוררות, שניתן ברוב דעות ביום 11 ביולי 2024, בטל במלואו, בעיקר בשל חריגה מסמכות של הרכב הבוררים.

הסכסוך החל כתביעה שהוגשה לבית המשפט המחוזי על ידי בן ציון שטנגר וישעיהו יעקב ורטהיימר כנגד הרב דוד זיידה וחיים ארלנגר. המחלוקת נסובה סביב השאלה מי הם חברי הוועד החוקיים של העמותה, לאחר שהוגשו דיווחים סותרים לרשם העמותות בעקבות אסיפה כללית שהתקיימה במאי 2021. הצדדים הסכימו להעביר את ההכרעה להליך בוררות "זבל"א" (זה בורר לו אחד וזה בורר לו אחד) , וההרכב כלל את הרב מרדכי רבינוביץ (מטעם זיידה), הרב שלום מרדכי הלוי סגל (מטעם המשיבים), והרב יעקב פרבשטיין כבורר שלישי.

בפסק הבוררות קבעה דעת הרוב כי שטנגר וורטהיימר הם חברי הוועד החוקיים של העמותה. עוד נקבע כי העמותה "שייכת לציבור המתפללים, חסידי ויז'ניץ בביתר" , וניתנו הוראות לחברי הוועד לצרף את מתפללי בית הכנסת הקבועים כחברים חדשים בעמותה. בנוסף, הוצע לרב זיידה הסדר פשרה כספי בסך 1,300,000 ש"ח מכספי העמותה בגין תביעותיו.

הרב זיידה, באמצעות בא כוחו, הגיש בקשה לביטול הפסק בטענות רבות, ובראשן שהבוררים חרגו מסמכותם. נטען כי הבוררים הכריעו בעניינים של העמותה ו"ציבור המתפללים", למרות שאלו כלל לא היו צדדים חתומים על הסכם הבוררות. כמו כן, נטען כי הבוררים דנו בנושאים כמו "בעלות" על בית הכנסת ומינוי חברים לעמותה, נושאים שלא נמסרו להכרעתם.

השופטת אבמן-מולר קיבלה את הטענות המרכזיות. היא ציינה כי העמותה עצמה מעולם לא הייתה צד להליך הבוררות, ולכן לא ניתן היה להטיל עליה חיובים כספיים או לקבוע קביעות הנוגעות למבנה הארגוני שלה. "דומה היה לעתים שהדיון בענייני העמותה נעשה משל זו הייתה רכושם הפרטי של הצדדים", כתבה השופטת בפסק הדין.

יתרה מכך, בית המשפט קבע כי הסכסוך גלש מדיון פנימי בין חברי עמותה והפך לעניין בעל אופי "חוקתי", הנוגע להרכב האורגנים של גוף משפטי, אשר אינו מתאים להכרעה בבוררות. השופטת הדגישה כי הדיון בבוררות עסק בשאלות רחבות כמו למי "הבעלות" על העמותה ומי "זכאי" לנהל את בית הכנסת, מה שמעיד על חשיבות עקרונית החורגת מעניינם של הצדדים הישירים לסכסוך.

לאור כל האמור, ולאחר שמצאה כי לא ניתן להפריד את חלקי הפסק התקינים מאלו שניתנו בחוסר סמכות , הורתה השופטת על ביטול פסק הבוררות כולו. המשיבים חויבו בהוצאות מופחתות בסך 5,000 ש"ח, בשל האיחור בהגשת בקשת הביטול על ידי הרב זיידה. עותק מפסק הדין הועבר לעיון רשם העמותות.