בפסק דין קבע השופט א' דראל כי שרשרת עסקאות משפחתיות שלא נרשמו במשך שנים הינן תקפות, והורה על ביטול הליכי כינוס נכסים כנגד חלקת אדמה בירושלים.

בית המשפט המחוזי בירושלים קיבל (28.7.25) את תביעתו של עאמר סלמה וקבע כי הוא הבעלים החוקי של שישית מחלקת מקרקעין, על אף שהזכויות לא נרשמו על שמו והוטלו עליהן עיקולים מאוחרים. פסק הדין, שניתן על ידי השופט א' דראל, סגן הנשיא, מנתח סאגה משפחתית ומשפטית מורכבת שהחלה לפני קרוב לשני עשורים, ומכריע לטובת רוכש שפעל בתום לב, גם אם רישום העסקה התעכב משמעותית.

הפרשה החלה עם פטירתו של מוסטפא סלמה, שהוריש לבניו, ובהם התובע עאמר, הנתבע יוסף, ויעקב, חלקים שווים בחלקה 7 בגוש 30489. בשנת 2007, העביר יוסף את חלקו (שישית מהחלקה) לאחיו יעקב ללא תמורה. שנתיים לאחר מכן, בשנת 2009, ביצע יעקב עסקת חליפין עם אחיו עאמר: יעקב העביר לעאמר את חלקו של יוסף, יחד עם חלק נוסף, ובתמורה קיבל מעאמר דירת מגורים.

חרף ביצוע העסקאות, הן לא דווחו לרשויות ולא נרשמו בטאבו. הבעיות החלו כאשר עאמר פנה בשנת 2015 לעו"ד אריה אברמזון כדי להסדיר את הרישומים. אז התגלה כי נפלה טעות סופר במספר תעודת הזהות של יעקב בייפוי הכוח המקורי משנת 2007. העיכוב שנוצר בניסיון לתקן את הטעות הטכנית היה קריטי; בזמן זה, הוטלו עיקולים על חלקו של יוסף בחלקה בשל חובותיו, ובהמשך מונה עו"ד אהוד פלדמן ככונס נכסים למכירת הנכס.

עאמר, באמצעות בא כוחו, טען כי זכותו בנכס, שנרכשה בתום לב ובתמורה מלאה (עסקת החליפין), גוברת על זכותם של הנושים שהטילו עיקול מאוחר יותר. הוא הדגיש כי העברת החזקה בוצעה בפועל, וכי העיכוב ברישום נבע מסיבות טכניות ולא מניסיון להבריח נכסים.

מנגד, טען כונס הנכסים, עו"ד פלדמן, כי יש לדחות את התביעה. הוא הצביע על שורה של "פרכות" בגרסת התובע, בהן היעדר דיווח לרשויות המס במשך שנים , שיהוי כבד ברישום , וטען כי הנסיבות מצביעות על אפשרות של הברחת נכסים, גם אם אין לכך ראיה ישירה. עוד טען כי מכיוון שהעסקה המקורית בין יוסף ליעקב הייתה "מתנה" שלא הושלמה ברישום, זכותו של עאמר חלשה ואינה יכולה לגבור על העיקול.

השופט דראל דחה את טענות כונס הנכסים וקיבל את גרסת התובע במלואה. הוא קבע כי עדויותיהם של עאמר ויעקב היו אמינות וקוהרנטיות. בניגוד לטענת הכונס, השופט קבע כי העסקאות לא היו "מתנה" במובן המשפטי הטהור. ההעברה הראשונה, מיוסף ליעקב, נעשתה כחלק מאיזון כולל של חלוקת הירושה, ולכן כללה תמורה בדמות ויתור על תביעות עתידיות. ההעברה השנייה, מיעקב לעאמר, הייתה עסקת חליפין ברורה שכללה תמורה מלאה.

קביעה זו הייתה מכרעת, שכן היא הובילה את בית המשפט להחיל את "הלכת אהרונוב", הקובעת כי זכות "מעין-קניינית" של רוכש גוברת על עיקול מאוחר, גם ללא רישום הערת אזהרה. השופט קבע כי כל ההעברות נעשו בתום לב מלא, ללא כל אינדיקציה לניסיון הברחת נכסים.

בסופו של דבר, פסק בית המשפט כי עאמר סלמה הוא הבעלים החוקי של החלק בחלקה, והורה על ביטול העיקול ומינוי כונס הנכסים. עם זאת, ובאופן חריג, קבע השופט כי כל צד יישא בהוצאותיו, בנימוק שהכשל של התובע עצמו בהשלמת הרישום במועד הוא שהוביל לצורך בהגשת התביעה מלכתחילה.