השופט אילן סלע דחה תביעת ענק כנגד פרופ' שאול יציב, בטענה כי בדיקות שביצע בבן של חברו כ"חסד" אינן מהוות "טיפול רפואי" המחייב חובת זהירות של רופא-מטופל; וקבע כי הטלת אחריות במקרים כאלה תרחיק מעשי חסד מהחברה.

בית המשפט המחוזי בירושלים דחה (4.8.25) תביעת נזיקין על סך של למעלה מ-15 מיליון שקלים שהגיש צעיר כנגד פרופ' שאול יציב,בטענה לרשלנות רפואית שהובילה לפגיעה לבבית קשה. בפסק דין תקדימי ומנומק, קבע השופט אילן סלע כי פרופ' יציב, שנענה לבקשות חברו ובדק את בנו הפעוט מספר פעמים מחוץ למסגרת רפואית רשמית, לא היה "רופא מטפל" ולא חלה עליו חובת הזהירות המורחבת של רופא כלפי מטופל.

התובע, יליד 1995, סבל בילדותו מדלקות רבות. בשנת 2014, במהלך שירותו הצבאי, אובחן כסובל ממחלת לב שגרונית קשה, ונאלץ לעבור ניתוח לב פתוח. לטענתו, המחלה היא תוצאה של הידבקות בחיידק סטרפטוקוקוס בילדותו, שלא טופלה כראוי באנטיביוטיקה. התביעה הוגשה במקור נגד מספר גורמים, ביניהם קופת חולים מאוחדת ומדינת ישראל, אך הגיעה עמם לפשרה. הדיון נותר רק בעניינו של פרופ' יציב.

לטענת התובע, פרופ' יציב, שהיה חבר קרוב של אביו, טיפל בו באופן פרטי בשנות ילדותו והתרשל בכך שלא אבחן את דלקת הסטרפטוקוקוס ולא ניהל רישומים רפואיים. מנגד, טען פרופ' יציב, שכיהן כמנהל מחלקת ילדים בבית החולים "הדסה", כי היכרותו עם האב הייתה חברית. לדבריו, הוא התבקש מספר פעמים בודדות, בדרך כלל בשעות הלילה או בסופי שבוע, להגיע לבית המשפחה ולבדוק את הפעוט. מטרת הבדיקות, שנעשו כ"טובה" וללא תשלום, הייתה אך ורק להעריך אם המצב דחוף ומחייב פנייה מידית לטיפול רפואי, או שניתן להמתין לבוקר ולפנות לרופא המטפל בקופת החולים.

השופט סלע אימץ במלואה את גרסתו של פרופ' יציב וקבע כי היא מהימנה לחלוטין. הוא ציין כי "כל שעשה, היה היענות לבקשת חברו, אבי התובע, במספר מקרים… בכדי לוודא שמצבו איננו מצדיק בירור או טיפול דחוף". השופט הדגיש כי לא מדובר היה ב"טיפול רפואי" במובן המקובל, אלא במענה לשאלה מצומצמת לגבי דחיפות המצב, ולכן גם לא חלה על פרופ' יציב חובה לתעד את הביקורים. "אין מדובר באבחון רפואי כחלק מהליך טיפולי, אלא בפחות מכך", נכתב בפסק הדין.

השופט אף מתח ביקורת על השימוש שעשה התובע במכתבים שכתב לו פרופ' יציב בעבר כ"טובה" על מנת לסייע לו מול רשויות הצבא.

בנימוקיו, התייחס השופט סלע להשלכות החברתיות של קבלת התביעה: "התוצאה… תהא אחת – 'לַמָּס מֵרֵעֵהוּ חָסֶד'… הסרת מידת החסד של איש לרעהו". הוא קבע כי הטלת חובת זהירות רחבה במקרים של עזרה חברית תגרום לכך שאנשי מקצוע, לא רק רופאים, יסגרו את דלתם בפני חברים ושכנים הזקוקים לעצה בשעת צרה. "חברה המעוניינת ביחסים המבוססים גם על חסד וחמלה, אינה יכולה להסכים" לכך, סיכם.

לאור כל האמור, התביעה נדחתה, והתובע חויב בהוצאות משפט ושכר טרחת עורך דין בסך 140,000 ש"ח.