בית המשפט המחוזי בירושלים קבע כי המוכרים, שהתחייבו להכשיר את הבנייה הלא חוקית בנכס שמכרו לפני למעלה מעשור ולא עמדו בכך, מנועים מלטעון כנגד גובה הפיצוי שנפסק נגדם, לאחר שהסכימו למתווה שיאפשר זאת.

בית המשפט המחוזי בירושלים דחה (7.7.25) ערעור שהגישו מוכרי בית במבשרת ציון, וקבע כי עליהם לשלם לקונים פיצוי כולל של 730,000 ש"ח, בתוספת ריביות והוצאות משפט, בגין אי-הכשרת עבירות בנייה נרחבות בנכס ואי-השלמת רישום הזכויות על שם הקונים במשך למעלה מעשור. פסק הדין, שניתן על ידי הרכב השופטים ארנון דראל, ענת זינגר ופנינה נויבירט, שם סוף לסאגה משפטית שהחלה עוד בשנת 2014.

הפרשה החלה כאשר בני הזוג יורדן (המשיבים),רכשו ממשפחת נאמן (המערערים), בית מגורים שהיו בו חריגות בנייה משמעותיות בעליית הגג, במרתף ובכניסה לבית. בחוזה המכר, שנחתם בשנת 2014, הציגו המוכרים מצג כי אין קושי להכשיר את הבנייה ואף התחייבו לעשות זאת על חשבונם בתוך 24 חודשים. בנוסף, התחייבו להעביר את רישום הזכויות בנכס על שם הקונים.

השנים חלפו, אך ההתחייבויות לא קוימו. עבירות הבנייה לא הוכשרו, והנכס לא נרשם על שם הקונים, שהגישו בשנת 2017 תביעה לבית משפט השלום. בתביעתם דרשו הקונים את הפיצוי המוסכם שנקבע בחוזה, בסך 225,000 ש"ח, וכן צו שיחייב את המוכרים להשלים את הכשרת הבנייה והרישום.

במהלך דיון שהתקיים בשנת 2018, הגיעו הצדדים להסכמה דיונית שקיבלה תוקף של החלטה שיפוטית, והיא שעמדה במרכז פסק הדין בערעור. לפי ההסכמה, אם המוכרים לא יצליחו להכשיר את הבנייה עד למועד שנקבע (1.7.2022), ימונה שמאי שיעריך את ירידת הערך של הנכס. סכום זה, כך הוסכם במפורש, "יתווסף לסכום הפיצוי המוסכם". ההכרעה הסופית לגבי הסכום הכולל תינתן בדרך של פשרה.

המוכרים לא עמדו בהתחייבותם, ובית משפט השלום מינה מומחה שהעריך את ירידת הערך בסכום של 550,000 ש"ח. בפסק דינו, חייב בית משפט השלום את המוכרים לשלם את סכום זה, בתוספת 180,000 ש"ח (חלק מהפיצוי המוסכם), ובסך הכל 730,000 ש"ח, בצירוף ריבית, הוצאות ושכר טרחת עורך דין.

בערעורם למחוזי, טענו המוכרים כי בית המשפט חרג מסמכותו כשפסק סכום הגבוה מ-225,000 ש"ח, הסכום המקורי של התביעה, שכן התביעה לא תוקנה וממילא לא שולמה אגרה נוספת.

בית המשפט המחוזי דחה טענה זו מכל וכל. השופטים קבעו כי לשון ההסכמה מ-2018 הייתה ברורה וחד-משמעית. המוכרים הסכימו להמיר את הסעד של צו עשה בפיצוי כספי ש"יתווסף" לפיצוי המוסכם, ולכן הם מנועים מלטעון כעת נגד ההסכמה של עצמם. "צודקים המשיבים בהפנותם לכך שמדובר בטענות מאוחרות, אשר אין מקום להישמע להן בערכאת הערעור", נכתב בפסק הדין.

השופטים ציינו כי המוכרים לא העלו טענה זו בשום שלב בהליך בבית משפט השלום, גם כאשר היה ברור שהפיצוי הכולל צפוי לעבור את תקרת התביעה המקורית. עוד נקבע כי בית המשפט אינו נוטה להתערב בפסקי דין שניתנו בדרך של פשרה, וכי במקרה זה, התוצאה אף הייתה "מתונה ומתחשבת", בהתחשב בכך ש"נמכר נכס עם עבירות בניה, תוך מצג שווא כי ניתן להכשירן ועת שהמציאות מלמדת כי הדבר לא הושלם במשך מעל לעשור".

בסופו של דבר, הערעור נדחה, והמוכרים חויבו לשלם לקונים הוצאות משפט בסך 20,000 ש"ח נוספים.