בית המשפט המחוזי בירושלים קיבל באופן חלקי את ערעורה של ענקית הטכנולוגיה נגד מנהל מע"מ ירושלים וקבע אבחנות חשובות בנוגע להוצאות רווחה לעובדים. בעוד שהוצאות על הסעות וייעוץ פנסיוני נחשבו להטבה לעובד, תשומות הבנייה של מתחמי פנאי במשרדים הותרו בניכוי.

בפסק דין משמעותי, בית המשפט המחוזי בירושלים הכריע (27.5.25) במחלוקת בין חברת "מובילאיי טכנולוגיות ראיה בע"מ" לבין מנהל מס ערך מוסף ירושלים, וקבע באילו מקרים הוצאות לרווחת עובדים ייחשבו כהטבה פרטית שאינה מזכה בניכוי מס תשומות, ומתי הן יוכרו כהוצאה עסקית לגיטימית.

הערעור הוגש על ידי מובילאיי לאחר שמנהל המע"מ הוציא לה שומות תשומות לתקופה שבין יוני 2015 למאי 2020. לטענת רשות המסים, שורה של הוצאות שהוציאה החברה, ובהן הסעות מאורגנות לעובדים, ייעוץ פנסיוני, ובניית שטחי פנאי ורווחה בקמפוס החדש של החברה בהר חוצבים, הן הטבות שנועדו בעיקרן לטובת העובדים ולא לצורכי העסק. משכך, נטען כי על פי תקנה 15א' לתקנות מס ערך מוסף, אין להתיר את ניכוי מס התשומות בגינן.

השופט אביגדור דורות קיבל את הערעור באופן חלקי בלבד, תוך שהוא מתווה קו ברור בין סוגי ההוצאות השונים.

בנוגע למערך ההסעות הנרחב שהפעילה מובילאיי מערים מרוחקות כמו תל אביב, רמת גן ואשדוד, פסק בית המשפט לטובת רשות המסים. נקבע כי העובדים הם "הנהנים הישירים והדומיננטיים" מההסעות, שנועדו בעיקר לנוחותם ולקצר את זמני הגעתם לעבודה. בית המשפט דחה את טענת מובילאיי כי מדובר באמצעי הכרחי לגיוס עובדים איכותיים מחוץ לירושלים, וקבע כי גם אם יש בכך תועלת למעסיק, מדובר בהטבה הדומה למענק גיוס, ולא בהוצאה תפעולית הכרחית. בנוסף, צוין כי קיים מערך תחבורה ציבורית סדיר לאזור התעשייה הר חוצבים, ואי-נוחות בלבד אינה מצדיקה את ניכוי המס.

הערעור נדחה גם בסוגיית התשומות בגין ייעוץ פנסיוני שניתן לעובדים. בית המשפט קיבל את עמדת המשיב כי שירות זה אינו חלק מהניהול השוטף של ההפקדות הפנסיוניות, אלא מהווה שירות ייעוץ אישי לעובדים. ככזה, נקבע כי ההנאה העיקרית היא של העובד, ולכן לא ניתן לנכות את מס התשומות.

לעומת זאת, בשתי סוגיות מרכזיות אחרות, קיבל בית המשפט את עמדתה של מובילאיי.

ההחלטה הדרמטית ביותר נוגעת לתשומות בגין בניית חללים ייעודיים לרווחת העובדים בקמפוס החדש, ובהם חדר כושר, חדר מוזיקה ומתחם ספא. מנהל המע"מ טען כי מדובר בהטבה לעובדים, בדומה לרכישת מנוי לחדר כושר חיצוני. אולם, השופט דורות קבע כי יש להבחין בין תשומות על שימוש וציוד לבין תשומות על עצם בניית החללים כחלק אינטגרלי מהמבנה. נקבע כי אין לייחס לעובדים את עלויות רכישת הקרקע והבנייה של שטחים אלו, וכי לא מדובר ב"תשומה שנמכרה לעובדים". עוד צוין כי לו היו שטחים אלו מוגדרים בתוכניות כ"שטח פתוח", המס לא היה נשלל. לפיכך, הותר למובילאיי לנכות את המע"מ בגין רכיב זה.

כמו כן, התקבל ערעורה של מובילאיי בנוגע להוצאות למשרד רואי החשבון "קסלמן וקסלמן". המשיב טען כי מדובר בשירותי "בדיקת נאותות" שבוצעו לקראת רכישתה של מובילאיי על ידי אינטל, עסקה שאינה חייבת במע"מ. בית המשפט קיבל את הסבר החברה, לפיו השירות לא היה בדיקת נאותות עבור הרוכשת (אינטל), אלא עבודה שנדרש רואה החשבון המבקר של מובילאיי לבצע עבורה, כלקוחה, כדי להציג נתונים בפני הרוכשת. לפיכך, הותר ניכוי מס התשומות גם בחשבוניות אלו.