בית המשפט המחוזי קבע כי טענות הקבלן לכפייה וסחיטה הן "ניסיון-בדיעבד" להתנער מהתחייבויות שנטל על עצמו באופן חופשי ומשיקולים עסקיים, לאחר שכבר הפיק רווחים מהפרויקט. החברה חויבה בהוצאות משפט של למעלה מ-200,000 ש"ח.

בית המשפט המחוזי בירושלים דחה (3.8.25) תביעה בהיקף של מיליוני שקלים שהגישה חברת הבנייה "אינסייט בינה בע"מ" ובעליה, חזי בינה, נגד ועד היישוב רבבה, המועצה האזורית שומרון וגופים נוספים. השופט אוהד גורדון מתח ביקורת חריפה על התנהלות החברה וקבע כי לאחר שהשלימה פרויקט בנייה רווחי ביישוב, היא מנסה להתכחש להסכמים עליהם חתמה, תוך העלאת טענות קשות לכפייה, עושק וסחיטה.

תחילת הפרשה בשנת 2011, אז התקשרה חברת "אינסייט בינה" בהסכם לבניית פרויקט של 28 יחידות דיור ביישוב רבבה שבשומרון. במסגרת ההסכמים, הן מול "קרן גאולת קרקע" שהקרקע הייתה רשומה על שמה, והן מול ועד היישוב, התחייבה החברה לשלם לוועד סך של 30,000 ש"ח עבור כל דירה שתיבנה. להסכם הוכנסה חלופה, לפיה במקום התשלום הכספי, תוכל החברה להקצות ליישוב דירה שתשמש למגורי רב היישוב, אופציה שכונתה "דירת הרב".

לאחר חתימת ההסכמים, הודיע ועד היישוב כי הוא בוחר באופציית דירת הרב. הפרויקט נבנה והושלם בין השנים 2012-2016, והחברה מכרה את כל הדירות והפיקה מהן רווחים. אולם, לקראת סוף הפרויקט, כשהגיע מועד מסירת "דירת הרב" לוועד, סירבה החברה לעשות זאת, והחל סכסוך משפטי ארוך שנים.

בתביעתה, שהוגשה במתכונתה הנוכחית בשנת 2021, טענה החברה כי ההסכמים נכפו עליה וכי דרישות הוועד והמועצה היו בגדר סחיטה ואינן חוקיות. לטענתה, היא נאלצה להסכים לדרישות אלו כדי שהפרויקט, בו כבר השקיעה כספים, לא ייעצר. עוד תבעה החברה פיצוי מהמועצה בגין עבודות פיתוח ותשתיות שלטענתה אולצה לבצע, וכן פיצוי על קומת מרתף שבנתה בחריגה מהיתר הבנייה ונאלצה לאטום.

השופט גורדון דחה את כל טענות התביעה מכל וכל. בפסק הדין המפורט קבע השופט כי "התמונה העולה מהראיות היא של התקשרות חופשית, בליווי משפטי, ושל ניסיון-בדיעבד שלא לכבד התחייבויות שהתובעת נטלה על עצמה". הוא ציין כי ההסכמים נחתמו עוד בטרם החלו עבודות הבנייה המשמעותיות, ולחברה לא הייתה כל מניעה לסרב לתנאים אם לא היו מקובלים עליה.

יתרה מכך, בית המשפט מצא כי התובעת אשררה את ההסכמים מספר פעמים לאורך השנים, ואף חתמה על הסכם "ויתור הדדי על טענות" בשנת 2015. נקודה מכרעת בפסק הדין הייתה הקביעה כי התובעת כבר קיבלה את מלוא התמורה הכספית עבור "דירת הרב", בסך 810 אלף ש"ח, בכך שגבתה את הסכום ישירות מרוכשי הדירות בפרויקט, כפי שסוכם עם הוועד. "הדבר מחייב לבקר את התביעה, כלוקה באופן יסודי במישור תום הלב", כתב השופט.

גם התביעה נגד המועצה האזורית נדחתה. השופט קבע כי החברה ידעה מראש שתידרש לבצע עבודות פיתוח, והסכימה לכך משיקוליה העסקיים, בין היתר לאור העובדה שבאותה תקופה לא נגבו ממנה היטלים ואגרות אחרות כמקובל.

בסופו של דבר, התביעה כולה נדחתה, והתובעות חויבו לשאת בהוצאות משפט כבדות: 100,000 ש"ח בתוספת מע"מ לוועד היישוב, וסכום זהה למועצה האזורית שומרון ולוועדה המקומית, בנוסף להוצאות משפט בסך 36,000 ש"ח.