לאחר מאבק משפטי ממושך, קיבל בית המשפט המחוזי בירושלים את תביעתו של יצחק בן אברהם וקבע כי הוא זכאי להירשם כבעל מניות בחברת "תומר אלקנה בע"מ", המחזיקה בקרקע בשווי מוערך של כמאה מיליון שקלים. פסק הדין ניתן מכוח המחאת זכות שקיבל בן אברהם מעו"ד דניאל פרידמן, אשר ייצג את בעלי הקרקע המקוריים.

בית המשפט המחוזי בירושלים, בפני כבוד השופט אריה רומנוב, קיבל (21.7.25) את תביעתו של יצחק בן אברהם,  והורה לנתבעים, אבשלום אדם וסיגל סוכובולסקי להעביר על שמו עשרות ממניותיהם בחברת "תומר אלקנה בע"מ". החברה הוקמה לצורך רישום חלקה בשטח של כ-66 דונם באזור שערי תקווה, עליה ניתן לבנות כ-192 יחידות דיור.

הפרשה החלה לפני עשרות שנים, כאשר הנתבעים, יחד עם שותף נוסף שנרצח, רכשו את הקרקע. לאחר הליכים משפטיים מורכבים, בהם יוצגו על ידי עו"ד דניאל פרידמן, הוכרה זכותם בקרקע. הסכם שכר הטרחה עם עו"ד פרידמן קבע כי הוא יהיה זכאי, בין היתר, ל-10% משווי הזכייה, אותם יוכל לקבל בכסף או "בעין" – כלומר, ברישום חלק מהקרקע על שמו או על שם צד שלישי שיורה עליו.

בשל מגבלות הדין באזור יהודה ושומרון, נרשמה הקרקע על שם חברת "תומר אלקנה בע"מ", כאשר מניות החברה נועדו לשקף את הבעלות היחסית בקרקע. למרות ההצלחה המשפטית, שכר טרחתו של עו"ד פרידמן לא שולם במשך שנים. על פי העדויות, עורכי הדין לא רצו לקבל את שכרם "בעין" משיקולי מס, והם הבינו שלנתבעים אין יכולת כספית לשלם את הסכום הנדרש. הפתרון שנמצא היה הסכם שנחתם בשנת 2006, במסגרתו המחה עו"ד פרידמן את כל זכויותיו על פי הסכמי שכר הטרחה לתובע, יצחק בן אברהם, תמורת סכום של 270,000 דולר. בן אברהם שילם את הסכום במלואו.

הנתבעים העלו שורה של טענות הגנה, ובראשן טענת התיישנות. לטענתם, חלפו למעלה משבע שנים מאז נולדה עילת התביעה ועד להגשתה. השופט רומנוב דחה טענה זו, וקבע כי יש לראות בבן אברהם "חליפו" של עו"ד פרידמן. עוד קבע השופט, כי הנתבעים עצמם הודו בזכותו של עו"ד פרידמן במסגרת הליכים משפטיים אחרים, ובכך עצרו את מרוץ ההתיישנות.

טענה מרכזית נוספת של הנתבעים הייתה כי המחאת הזכות אינה חוקית, שכן זכותו של עורך דין לקבל שכר טרחה היא אישית ואינה ניתנת להעברה, במיוחד כאשר היא מקנה זכות להפוך לשותף של הלקוח. בית המשפט דחה גם טענה זו, וקבע כי הסכם שכר הטרחה המקורי אפשר במפורש לעו"ד פרידמן להורות על רישום הזכויות על שם צד שלישי. בנוסף, הוכח כי הנתבע אבשלום אדם היה מודע להמחאת הזכות בזמן אמת.

בסופו של דבר, פסק בית המשפט כי התובע זכאי לרשום על שמו 37 ממניותיו של הנתבע ו-36 ממניותיה של הנתבעת, המהוות יחד כ-8.9% ממניות החברה. בנוסף, מונה בא כוחו של התובע, לכונס נכסים לצורך ביצוע העברת המניות. על כל אחד מהנתבעים הושתו הוצאות משפט בסך 40,000 ש"ח.