השופטת שושנה ליבוביץ שמה סוף למחלוקת שכנים מורכבת שמנעה את רישום הבניין כבית משותף מאז שנות ה-90. בפסק הדין נדחתה תביעתו של אחד הדיירים לשש חניות וגינה שהוצמדו לדירת חדר, וכן תביעתו לעליית גג, בין היתר משום שבהליך קודם טען את ההיפך הגמור כדי להפחית את שווי הנכס.
בפסק דין תקדימי שניתן בבית המשפט המחוזי בירושלים (30.7.25), הוכרע סכסוך מקרקעין ממושך בין דיירי בניין ברחוב מקור חיים 26 בעיר. הסכסוך, שנסוב סביב זכויות הצמדה של חניות, מחסנים, גינות ועליות גג, מנע את רישום זכויות הדיירים ואת רישום הבניין כבית משותף מאז הקמתו באמצע שנות התשעים.
הסאגה המשפטית כללה שתי תביעות שאוחדו, אשר במרכזן עמדו טענותיו של עוזי אליאס, התובע באחד התיקים. אליאס טען לבעלות על שטחים נרחבים בקומת החניות, שלדבריו הוצמדו לדירת חדר קטנה (דירה 3א) שירש מאביו, משה אליאס ז"ל. תביעתו כללה דרישה לשש חניות, מחסן וגינה, בטענה שאלו נועדו להרחבה עתידית של דירת החדר. בנוסף, טען אליאס לבעלות על עליית הגג שמעל דירתו השנייה בבניין (דירה 8) וכן לחניה ומחסן נוספים.
מולו ניצבו שכניו, גדי זדה ומשפחת שרגאי, שטענו לזכויות באותם השטחים ממש. זדה טען כי רכש ארבע חניות וחלק מהגינה ישירות מהקבלן שבנה את הבניין, בתמורה לתשלום עבור התקנת המעלית לרווחת כלל הדיירים. משפחת שרגאי טענה כי שתי חניות נוספות והגינה הצפון-מערבית הוצמדו לאחת מדירותיהם. דיירים נוספים, ובהם משפחת שוורץ ויתר התובעים היו מעורבים בסכסוכים נקודתיים יותר, אך ביקשו בעיקר להביא את המחלוקות לסיומן כדי שיוכלו סוף סוף לרשום את דירותיהם בטאבו.
השופטת ליבוביץ ביצעה ניתוח מעמיק של מערך ההסכמים והתשריטים המקוריים משנות ה-90. היא ציינה כי דמויות מפתח בפרשה, בהן עורך הדין שערך את ההסכמים, הקבלן, ומשה אליאס עצמו, הלכו לעולמם, מה שהותיר את המסמכים כראיות מרכזיות. עם זאת, בית המשפט מצא כי התשריטים שהוצגו היו רצופי סתירות, חלקם לא חתומים, וכללו רישומים בכתב יד שהוספו במועדים לא ידועים, מה שפגע קשות במשקלם הראייתי.
בסופו של דבר, דחתה השופטת את מרבית טענותיו של אליאס. נקבע כי הוא לא הרים את נטל ההוכחה להוכיח כי שש החניות והגינה אכן הוצמדו במקור לדירה שנמכרה לאביו. גם טענותיהם של זדה ושרגאי נדחו, בנימוק שהקבלן, ממנו טענו שרכשו את הזכויות, כלל לא היה בעל זכויות קנייניות בחלקה ולא היה רשאי להעבירן.
הנקודה המכריעה ביותר בפסק הדין נוגעת לדחיית תביעתו של אליאס לעליית הגג. השופטת קבעה כי חל עליו "השתק שיפוטי". זאת, משום שבהליך משפטי קודם שניהל אליאס מול מנהל עיזבון אביו, הוא טען במפגיע כי עליית הגג
אינה מוצמדת לדירה, וזאת במטרה להפחית את שווי הנכס וכתוצאה מכך את שכר הטרחה שישלם. טענתו אז התקבלה, וכעת בית המשפט מנע ממנו לטעון טענה הפוכה לחלוטין כדי לזכות בנכס.
פסק הדין קיבל את טענת משפחת שוורץ כי חניה מספר 12 הוצמדה כדין לדירתם , והורה למשפחת שרגאי, מהבעלים הרשומים המקוריים, לחתום על המסמכים הנדרשים להעברת הזכויות לרוכשים. על אליאס הוטלו הוצאות משפט בסך 75,000 ש"ח.
