בית המשפט קבע כי מרבית הכספים שהעבירו הרוכשים לגורמים שלישיים בהוראת עורך הדין שייצג את שני הצדדים, ייחשבו כתשלום עבור הדירה. עם זאת, נקבע כי הרוכשים טרם שילמו את מלוא התמורה, והעסקה תושלם בכפוף לתשלום היתרה על ידם ותשלום היטל ההשבחה על ידי המוכרת.

בפסק דין שניתן ביום 20.5.25, הורה בית המשפט המחוזי בירושלים על אכיפת הסכם מכר דירה ברחוב המדרגות בעיר, תוך שהוא קובע כי עורך הדין דורון אוחיון, שייצג את שני הצדדים בעסקה והיה גם שותפה העסקי של המוכרת ובן דודו של הרוכש, פעל כשלוחה של המוכרת. קביעה זו הובילה להכרה במרבית התשלומים שביצעו הרוכשים לגורמים שלישיים בהוראתו של אוחיון, כתשלומים על חשבון תמורת הדירה.

הפרשה החלה עם חתימת הסכם מכר בנובמבר 2017, לפיו רכשו בני הזוג אסרף את דירת המוכרת תמורת 2,600,000 ₪. אוחיון, שהוגדר על ידי הצדדים כ"רוח החיה" מאחורי העסקה, ניהל את המגעים והתשלומים. זמן קצר לאחר החתימה, קיבלו הרוכשים את החזקה בדירה, אך רישום הבעלות על שמם לא הושלם. בעוד שהתובעים טענו כי שילמו את מלוא התמורה, ואף למעלה מכך, טענה הנתבעת מנגד כי חסר סכום של 880,000 ₪ , וכי הכספים שהעבירו התובעים בהוראת אוחיון לגורמים שונים מעולם לא הגיעו לידיה.

עיקר המחלוקת נסובה סביב מעמדו של עו"ד אוחיון. בית המשפט קבע כי בין אוחיון לנתבעת התקיימה מערכת יחסים עסקית ארוכת שנים, במסגרתה הוא ניהל עבורה נכסים שונים, ואף היה שותפה בבעלות על הדירה נשוא התביעה. התכתבויות בין השניים לימדו כי אוחיון היה זכאי לחלק מתמורת המכירה. לאור זאת, קבע השופט דראל כי הנתבעת העניקה לאוחיון "הרשאה משתמעת" לפעול מטעמה , וכי נוצר מצג ברור כלפי התובעים לפיו הוא פועל כשלוחה בכל הנוגע לביצוע העסקה. "פעולת השלוח," קובע החוק, "מחייבת ומזכה… את השולח". לפיכך, התשלומים שבוצעו בהנחייתו נזקפו לזכות התובעים כתשלום עבור הדירה.

בית המשפט בחן את רשימת התשלומים שהציגו התובעים וקיבל את רובם, לרבות סכומים שהועברו ישירות לנתבעת, תשלומים לרשויות המס, וכן תשלום בסך 355,000 ₪ לעו"ד אחר עבור שיפוץ הנכס. גם תשלום ראשון בסך 200,000 ₪ שבוצע עוד לפני חתימת ההסכם הוכר כחלק מהתמורה, מאחר ששימש לתשלום מסים שהיו חיוניים להשלמת העסקה.

עם זאת, בית המשפט דחה את טענת התובעים בנוגע לתשלום נוסף בסך 200,000 ₪. סכום זה שולם במסגרת פשרה לאחר שאוחיון סיחר צ'ק פתוח שקיבל מהם על סך 600,000 ₪. נקבע כי התובעים לא הוכיחו את הקשר בין צ'ק זה לעסקת המכר הספציפית, ולכן אין לראות בסכום ששולם כחלק מהתמורה.

בסיכומו של דבר, קבע בית המשפט כי התובעים שילמו סכום כולל של 2,492,580 ₪, ונותרה יתרת חוב. מאחר ששני הצדדים ביקשו לאכוף את ההסכם, הורה בית המשפט על השלמת העסקה בדרך של "חיובים שלובים" : התובעים ישלמו את יתרת החוב המשוערכת לחשבון נאמנות, והנתבעת תשלם את היטל ההשבחה שרובץ על הנכס ותדאג להעברת הבעלות. לאור התוצאה, לא נפסקו הוצאות לאף אחד מהצדדים.