לאחר סאגה משפטית של שנים, קבע בית המשפט המחוזי כי פסק דין קודם לא מנע מיורשי האח המנוח למכור את חלקם בנכס לצד שלישי, ודחה את טענת התובע כי ניתנה לו זכות בלעדית לרכוש את הנכס.

סכסוך משפחתי ממושך ועגום סביב זכויות בבניין בן שלוש קומות בשכונת בית חנינא בירושלים, הגיע לסיומו בפסק דין שדחה (31.1.25) את תביעתו של מאג'ד פראח לביטול עסקת מכר שביצעו יורשי אחיו המנוח. השופט אריה רומנוב מבית המשפט המחוזי בירושלים קבע כי יורשי האח המנוח היו רשאים למכור את חלקם בנכס, ובכך שם קץ לטענתו המרכזית של התובע כי פסק דין קודם הקנה לו זכות ראשונים בלעדית לרכישת חלקם.

שורשי הסכסוך נטועים בסוף שנת 1974, אז רכשו שני אחים, מאג'ד ועבד אלג'ואד פראח, חלקת קרקע עליה בנו את ביתם המשותף. הבית אוכלס על ידי שתי המשפחות, אשר היו קשורות בקשר כפול – שני האחים נישאו לשתי אחיות. לאחר פטירתו הפתאומית של עבד אלג'ואד בשנת 1981, עברו זכויותיו בנכס לאלמנתו סמירה וחמשת ילדיהם.

הסכסוך המשפטי הראשון החל בשנת 2003, כאשר יורשי המנוח תבעו בבית המשפט לענייני משפחה פירוק שיתוף בנכס, בטענה שמאג'ד השתלט על חלקים גדולים יותר מהמגיע לו. באותו הליך, טען מאג'ד כי כל הנכס שייך לו בלבד. בשנת 2010, השופט מנחם הכהן פסק כי הזכויות בנכס שייכות לשני הצדדים בחלקים שווים. עם זאת, הוא נמנע מלהורות על פירוק שיתוף בעין (חלוקה פיזית) או על מכירת הנכס לצד שלישי, מכיוון שהבעלים הרשום של הקרקע מעולם לא צורף להליך. בפסק הדין נכתב כי כל צד רשאי לרכוש את חלקו של האחר.

התובע פירש קביעה זו כאיסור מוחלט על יורשי אחיו למכור את חלקם לאדם אחר מלבדו. על בסיס פרשנות זו, ולאחר שגילה כי בשנת 2014 מכרו ארבעה מתוך ששת יורשי המנוח את זכויותיהם לשני רוכשים חיצוניים תמורת סכום מוצהר של 850,000 דולר, הוא פנה לבית המשפט בדרישה להצהיר על בטלות העסקה.

השופט רומנוב דחה פרשנות זו מכל וכל. הוא קבע כי יש לפרש את פסק הדין הקודם על רקע ההליך שבמסגרתו ניתן – תביעה לפירוק שיתוף. לדבריו, המגבלה שהטיל השופט הכהן על מכירה כפויה לצד שלישי נבעה מהקושי הטכני-משפטי הכרוך בכך שהבעלים הרשום לא היה צד לדיון, ולא מכוונה להגביל את זכותם הקניינית של היורשים למכור את חלקם מרצונם החופשי. "הדעת נותנת, שאם זאת הייתה כוונתו של בית המשפט, הוא היה אומר זאת במפורש", כתב השופט רומנוב בפסק דינו.

עוד דחה השופט את טענת התובע כי מדובר בעסקה פיקטיבית, וקיבל את עדות הנתבעים כי המכירה הייתה אמיתית ונבעה, בין היתר, מהיחסים הקשים והאלימות הנטענת מצד התובע, שהובילו להחלטת המשפחה לעזוב את הבית.

בסופו של דבר, התביעה נדחתה , והתובע חויב לשלם לנתבעים הוצאות משפט בסך כולל של 65,000 ש"ח.