בית המשפט המחוזי קיבל חלקית את ערעורו של איש העסקים זוהר חי וקבע כי רכיב הפרשי ההצמדה, בסך של למעלה מ-4.6 מיליון שקל, שקיבל כחלק מפיצוי כולל של 18.5 מיליון שקל, יהיה פטור ממס. עם זאת, רכיבי הפיצוי האחרים, וכן רווח מעסקת מקרקעין, חויבו במס מלא.
בית המשפט המחוזי בירושלים הכריע (21.4.25) בסכסוך מס מורכב בין איש העסקים זוהר חי לבין פקיד שומה ירושלים 1, סביב חבות המס על פיצויים בסך 18.5 מיליון שקלים שקיבל מחברת עמידר ורווחים מעסקת מקרקעין. בפסק הדין, שניתן על ידי השופט אביגדור דורות, התקבל ערעורו של חי באופן חלקי בלבד.
הפרשה החלה עוד בשנת 1991, כאשר חי חתם על הסכם שכירות ארוך טווח עם חברת עמידר להשכרת מבנה שבבעלותו ברחוב מקור ברוך בירושלים. על פי דרישת עמידר, השקיע חי סכומים ניכרים בהתאמת המבנה למגורי עולים חדשים מברית המועצות לשעבר, ובנה בו 165 יחידות דיור. אלא שפרוץ מלחמת המפרץ הראשונה באותה שנה עצר את גל העלייה, ועמידר, שלטענתה לא יכלה לעמוד בתשלומי השכירות הגבוהים עבור שתי משפחות בודדות שאכלסו את המבנה, ביטלה את ההסכם.
הביטול הוביל לסכסוך משפטי ארוך שנים בין הצדדים, שהסתיים בהליך בוררות. באפריל 2012, פסקה הבוררת פיצוי של למעלה מ-22 מיליון שקלים לטובת חי, בגין ארבעה "ראשי נזק" עיקריים: החזר הוצאות על התאמת המבנה ופירוק ההתאמות, פיצוי על ירידת ערך הנכס ופיצוי בגין אובדן דמי שכירות. לבסוף, בספטמבר 2013, הגיעו הצדדים להסכם פשרה שהעמיד את סכום הפיצוי הסופי על 18.5 מיליון שקלים.
מחלוקת המס נסובה סביב סיווג רכיבי הפיצוי השונים. חי, באמצעות בא כוחו עו"ד אילון, טען כי חלקים נרחבים מהפיצוי, כמו החזר ההוצאות ורכיב הפרשי ההצמדה, כלל אינם חייבים במס. מנגד, רשות המיסים טענה כי יש למסות את מלוא הסכום.
השופט דורות קיבל את עמדת המדינה בנוגע לרוב רכיבי הפיצוי. הוא קבע כי הפיצוי בגין הוצאות ההתאמה והפירוק חייב במס, שכן סביר להניח שהמערער דרש ניכוי הוצאות אלו לאורך השנים, ולכן הפיצוי מהווה הכנסה החייבת במס. בדומה, הפיצוי על אובדן דמי השכירות סווג כהכנסה מעסק החייבת במס, והפיצוי בגין ירידת ערך הנכס סווג כהכנסה הונית, מכיוון שהוא משלים את התמורה שהייתה אמורה להתקבל במכירת הנכס אלמלא הפרת ההסכם.
עם זאת, הכרעה משמעותית לטובתו של חי התקבלה בנוגע לרכיב הפרשי ההצמדה, שעמד על סך של 4,616,957 שקלים. השופט דחה את טענת פקיד השומה וקבע כי חי זכאי לפטור מלא ממס על רכיב זה, בהתאם לסעיף 9(13) לפקודת מס הכנסה. כמו כן, נקבע כי רכיב הריבית בפיצוי ימוסה בשיעור מופחת של 25%.
בנוסף, פסק הדין דן בעסקת מקרקעין נפרדת שביצע חי בשנת 2013. רשות המיסים טענה כי מדובר ב"עסקת אקראי בעלת אופי מסחרי", בשל העובדה שחי רכש זכויות בנכס ומכר אותן כמעט מיד ברווח ניכר. השופט קיבל את עמדת המדינה גם בסוגיה זו, וקבע כי בהתחשב בתקופת ההחזקה הקצרה ובאופי העסקה, יש למסות את הרווח ממנה כהכנסה פירותית ולא כרווח הון.
לאור התוצאה המעורבת, הורה בית המשפט לרשות המיסים להוציא שומה מתוקנת לשנת 2013, וקבע כי כל צד יישא בהוצאותיו.
