שופטת בית המשפט המחוזי בירושלים, עינת אבמן-מולר, קיבלה בקשה לביטול פסק בוררות שביטל עסקת מכר. בפסק הדין נקבע כי לבורר, שהתגורר בבניין סמוך והיה לו עניין אישי ישיר בתוצאות הסכסוך, פעל ב"התנהלות מוטה" ו"נעל את דעתו" בשלב מוקדם, תוך שהוא מוציא פסק קיצוני ללא שמיעת הצדדים.

בית המשפט המחוזי בירושלים, בפסק דין שניתן על ידי השופטת עינת אבמן-מולר ב-12 ביוני 2025, הורה על ביטול פסק בוררות שהורה על ביטול הסכם מכר דירה ברחוב ראשית חכמה בירושלים. פסק הדין ניתן במסגרת בקשה שהגיש רוכש הדירה, ליפא אופנהיים,  כנגד המוכר, מנחם הורוביץ.

תחילתה של הפרשה ב-29 ביוני 2022, אז נחתם הסכם למכירת דירה בין הורוביץ לאופנהיים. להסכם צורף נספח שבו, בין היתר, התחייב הקונה להשאיר את המעבר בין הבניין הנמכר (מספר 19) לבניין הסמוך (מספר 17) פתוח ומשותף. הצדדים הסכימו למנות את הרב חיים דוד גרוסמן כבורר יחיד בכל מחלוקת שתתעורר ביניהם. לאחר שאופנהיים רכש את הדירה, שילם את מלוא התמורה, נרשם כבעלים ועבר להתגורר בה עם משפחתו , התגלע סכסוך סביב בניית גדר אבן בין שני הבניינים.

המחלוקת הגיעה לפתחו של הבורר, אלא שכאן החלה שרשרת אירועים חריגה שהובילה להתערבות בית המשפט. בפסק דינה, קבעה השופטת אבמן-מולר כי לבורר היה עניין אישי מובהק בתוצאות הסכסוך, עובדה הפוסלת אותו מלשמש כבורר. התברר כי הבורר עצמו מתגורר בקומת הקרקע בבניין הסמוך, מספר 17 , והקיר שנבנה השפיע ישירות על הגישה לביתו. יתרה מכך, נטען כי דירתו של הבורר נבנתה בחריגה מהיתר, באופן שמצר את המעבר עוד יותר. בנוסף, הבורר שימש כמתווך בעסקת המכר וקיבל דמי תיווך מהצדדים.

בית המשפט קבע כי "העניין האישי שיש לבורר בתוצאת הליך הבוררות" יצר "חשש שלא יוכל לדון בעניין באובייקטיביות הנדרשת". חשש זה, לדברי השופטת, התממש במלואו באופן ניהול ההליך. פסק הדין מפרט התנהלות מוטה ומעורבות יתר של הבורר, שהחלה עוד לפני בניית הגדר. הבורר פנה לצדדים בדוא"ל והתרה בהם כי המכירה עלולה להתבטל אם ייבנה הקיר. לאחר בניית הקיר, הוא ניהל דין ודברים עם אופנהיים "משל היה צד לסכסוך, ונוקט עמדה ברורה… עוד בטרם התקיים דיון ובטרם שמע את טענות הצדדים".

התנהלות זו הגיעה לשיאה כאשר הבורר הוציא "החלטה" המורה על הריסת הגדר תוך 48 שעות, וקובעת שאם לא תוסר, הסכם המכר יבוטל. כל זאת, מבלי שקיים דיון כלשהו בין הצדדים. לאחר שהליך קודם בבית המשפט קבע כי החלטה זו אינה פסק בוררות סופי, הבורר הזדרז בשנית, דחה את בקשת אופנהיים לארכה להגשת תגובה, דחה את הבקשה לפסילתו, והוציא פסק בוררות סופי המורה על ביטול קיצוני של הסכם המכר, שוב מבלי לזמן דיון או לשמוע את טענות הצדדים.

השופטת אבמן-מולר סיכמה וקבעה כי "לא ניתן שלא לקבל את הרושם שהבורר לקח צד בסכסוך ו'נעל' דעתו בשלב מוקדם של הליך הבוררות". לאור זאת, ביטל בית המשפט את פסק הבוררות מכוח העילות הקבועות בסעיפים 24(4) ו-24(10) לחוק הבוררות, שעניינן אי-מתן הזדמנות נאותה לצד להשמיע טענותיו וקיום עילה לפסילת הבורר. על הורוביץ הוטל לשלם לאופנהיים הוצאות משפט בסך 15,000 ש"ח.