בית המשפט המחוזי בירושלים קבע כי עורך דין אינו זכאי למלוא שכר הטרחה בפרויקט בנייה שהטיפול בו הופסק, ופסק "שכר ראוי" על בסיס חוות דעת מומחה. עוד נקבע כי הצדדים יישאו במרבית הוצאותיהם בשל הפער הגדול בין סכום התביעה לסכום שנפסק.
פסק דין שניתן בבית המשפט המחוזי בירושלים על ידי השופטת מרים אילני ביום 31.7.25, שם קץ לסכסוך משפטי ארוך שנים בין עורך הדין אליאס דאוד חורי, שיוצג על ידי עו"ד סעיד גאליה, לבין חברת הנדל"ן "אלתיג'ארה ואלאסתת'מאר (תאיקו)", אשר יוצגה על ידי עו"ד נדים דראושה. התביעה, שעסקה בשכר טרחה עבור ליווי פרויקט בנייה רחב היקף בשכונת בית צפפא בירושלים, הסתיימה בפסיקת תשלום של 1,526,175 ש"ח לעו"ד חורי, סכום הנמוך משמעותית מ-4 מיליון השקלים שנתבעו במקור.
הפרשה החלה בשנת 2008, אז נחתם הסכם שכר טרחה בין עו"ד חורי לחברת תאיקו, במסגרתו נקבע כי עבור ליווי משפטי בפרויקטים של בנייה, יקבל עורך הדין 1.5% משווי הפרויקט. אין מחלוקת על כך שעו"ד חורי אכן העניק שירותים משפטיים בקשר לפרויקט, אך ההתקשרות בין הצדדים הופסקה בטרם הושלמה הבנייה. המחלוקת המרכזית נסובה סביב השאלה מהו גובה שכר הטרחה המגיע לעורך הדין בנסיבות אלה.
עו"ד חורי טען, בהתבסס על סעיף 8(ב) להסכם, כי הוא זכאי למלוא שכרו – 1.5% משווי הפרויקט המוערך ב-80 מיליון דולר – גם אם שירותיו הופסקו. מנגד, החברה הנתבעת טענה תחילה כי די בתשלום השנתי בסך 10,000 דולר ששולם לו, אך בהמשך מיקדה את טענותיה בכך שהתובע לא הוכיח את הסכום המגיע לו.
השופטת אילני דחתה את פרשנותו של התובע להסכם וקבעה כי סעיף 4(ב), המדבר על 1.5% משווי הפרויקט, רלוונטי רק כאשר מוענקים מלוא השירותים המשפטיים. עוד ציינה השופטת כי גם אם ניתן היה לפרש את ההסכם אחרת, אין תוקף להוראה המזכה בשכר טרחה מלא אם סיום ההתקשרות מצד הלקוח היה לגיטימי. מכיוון שהמניע לסיום ההתקשרות לא התברר, קבע בית המשפט כי יש לפסוק "שכר ראוי" על בסיס חוות דעת מומחה, כפי שהסכים גם התובע עצמו.
לצורך כך, מונה עו"ד אליעזר פני גיל כמומחה מטעם בית המשפט. המומחה קבע כי יש לחלק את הפרויקט לשניים: עבור 10 החלקות שכבר קיבלו היתרי בנייה הודות לפעילות התובע, השכר הראוי יעמוד על 0.75% מערך הדירות. עבור 12 החלקות הנוספות, שטרם קיבלו היתר, אך הושבחו בעקבות עבודתו, העריך המומחה את השכר הראוי ב-0.375% משווי הדירות שהיו אמורות להיבנות עליהן.
מאחר שאף אחד מהצדדים לא הציג ראיות עדכניות לשווי הדירות – הנתבעת לא הציגה חוזי מכר והתובע לא הגיש שמאות מעודכנת – אימצה השופטת נתון אובייקטי שעלה מחוות הדעת, וקבעה את שווי כל דירה על 1,530,000 ש"ח, נכון לשנת 2015. על בסיס חישוב זה, ובהתחשב בכך שתוכננו 83 דירות בחלק הראשון ו-100 בשני, נגזר הסכום הסופי. לסכום זה יתווספו מע"מ, וכן ריבית והצמדה מ-2015 ועד סוף 2024, וריבית שקלית בלבד מינואר 2025 ועד התשלום בפועל.
בשל הפער הגדול בין סכום התביעה לסכום שנפסק, קבעה השופטת כי הנתבעת תשלם רק מחצית מאגרת בית המשפט ששילם התובע, וכן שכר טרחת עורך דין בסך 100,000 ש"ח.
