בית המשפט דחה את ערעורה של חברת "ברכת הנדסת חשמל" וקבע כי ההטבה של מע"מ בשיעור אפס באילת מיועדת לבעלי מומחיות ייחודית ונדירה באזור, ויש לפרשה בצמצום. עבודות הכנה, גם אם הן חיוניות, אינן זכאיות לפטור.

בית המשפט המחוזי בירושלים דחה (5.12.24) את ערעורה של חברת "ברכת הנדסת חשמל בע"מ" וקיבל את עמדת רשות המיסים, לפיה עבודות תשתית חשמל שביצעה החברה בפרויקט הקמת שדה התעופה "רמון" אינן זכאיות להטבת מע"מ בשיעור אפס הניתנת באזור הסחר החופשי אילת. כתוצאה מכך, חוייבה החברה בתשלום שומת מע"מ בסך של 1,295,771 ש"ח, בתוספת הוצאות משפט בסך 25,000 ש"ח.

הפרשה החלה כאשר חברת "ברכת הנדסת חשמל", המתמחה בעבודות חשמל ותשתיות , התקשרה בהסכם עם חברת "דניה סיבוס", הקבלן הראשי להקמת שדה התעופה רמון. במסגרת ההסכם, ביצעה החברה עבודות חשמל ודיווחה עליהן למע"מ בשיעור אפס, בטענה כי מדובר בשירותי "התקנה… של מערכות מיזוג אוויר" הניתנים לתושב אילת, שירותים הזכאים להטבה לפי תקנות אזור סחר חופשי. לטענת החברה, החוזה הגדיר את העבודה כ"אינסטלציה חשמלית למיזוג אוויר", ולכן היא נכללת בהטבה.

רשות המיסים (המשיב) דחתה טענה זו וקבעה כי העבודות שבוצעו בפועל היו עבודות תשתית חשמל כלליות, שהיוו רק הכנה ובסיס להתקנת מערכות מיזוג האוויר על ידי גורם אחר. במסגרת הליכי השומה, נגבתה עדות מבעל השליטה בחברה, רישק ברקאת, אשר הודה כי הוא ועובדיו אינם מבינים במיזוג אוויר וכי הכשרתם היא בחשמל בלבד. הוא אף תיאר את עבודתו כ"הכנה לחשמלאי שיבוא אחרי" והודה כי אינו יודע מי התקין בפועל את המזגנים. יתרה מכך, מנכ"ל חברת "מנוליד", שהייתה אחראית על התקנת מערכות מיזוג האוויר בפרויקט, העיד כי אינו מכיר כלל את חברת "ברכת" או את בעליה. 

בפסק הדין המנומק, קבע השופט דורות כי יש לבחון את מהות העבודה שבוצעה בפועל ולא רק את הכותרת שניתנה לה בחוזה. הוא הדגיש כי הרציונל מאחורי ההטבה בתקנות הוא למשוך לאילת נותני שירותים בעלי מומחיות ספציפית ומיוחדת שאינה מצויה באזור בשפע. כיוון שמדובר בחריג המעניק הטבת מס לעוסק שאינו תושב אילת, יש לפרש אותו בצמצום.

השופט קבע כי "ברכת הנדסת חשמל" לא הוכיחה כי היא או עובדיה הם בעלי מומחיות ספציפית במערכות מיזוג אוויר. נקבע כי העבודות שביצעה קשורות רק בעקיפין להתקנת המזגנים, ולכן אינן זכאיות להטבה. השופט השתמש בדוגמה כדי להמחיש את האבסורד שבקבלת פרשנות המערערת: "משמעות אימוץ פרשנות המערערת הינה כי, למשל, גם עבודות לבניית שלד בניין… ייחשבו כעבודות התקנה של מערכות מיזוג האוויר, מאחר וקיומן… הכרחי טרם התקנת מערכות מיזוג אוויר".

לאור כל האמור, דחה בית המשפט את הערעור וקבע כי החברה אינה עומדת בתנאי תקנה 20א' לתקנות, ועליה לשלם מע"מ בשיעור מלא בגין השירותים שסיפקה.