השופטת מתחה ביקורת על חברת "אחים ספירא" שלא סיפקה ראיות קונקרטיות לתביעתה בסך 4.1 מיליון ש"ח נגד חברת "ש. ברזני". עוד קבע בית המשפט כי שיק ביטחון על סך 2.5 מיליון ש"ח לא נלקח באיומים, וחייב את התובעת בהוצאות משפט משמעותיות.

בפסק דין חריף, דחה בית המשפט המחוזי בירושלים (2.3.25) את תביעתה של חברת הבנייה "אחים ספירא בע"מ" נגד חברת "ש. ברזני תשתיות בע"מ". התביעה, שעמדה על סך של 4,138,583 ש"ח, עסקה במחלוקות כספיות הנוגעות לשני פרויקטים גדולים בירושלים – סלילת שביל אופניים בשכונת ניות ופיתוח גנים ברחבי העיר. בנוסף לסעד הכספי, ביקשה התובעת להורות על ביטולו של שיק ביטחון בסך 2.5 מיליון ש"ח, בטענה שנמסר תחת איומים וכפייה כלכלית.

הסכסוך החל לאחר שחברת ברזני, הקבלן הראשי בפרויקטים עבור חברת "מוריה", שכרה את חברת "אחים ספירא" כקבלן משנה בנובמבר 2017. ספירא נכנסה בנעליה של חברה קודמת, "אלפא עתיד", והייתה אחראית לביצוע העבודות בשטח. לאחר כשמונה חודשים, ביולי 2018, עזבה ספירא את אתרי העבודה על רקע המחלוקות הכספיות שהובילו להליך המשפטי.

ליבת המחלוקת נגעה לתוכן ההסכם בין הצדדים. התובעת טענה כי ההתקשרות התבססה על טיוטות חוזים שהועברו אליה במייל, לפיהן התשלום יתבצע במתכונת "גב אל גב" מול התשלומים שקיבלה ברזני מחברת מוריה, בניכוי 15% רווח קבלני. מנגד, טענה הנתבעת כי טיוטות אלו מעולם לא נחתמו ולא היו מחייבות. לטענתה, הן נשלחו רק כדי לסייע לספירא בגיוס עובדים פלסטינים, וההסכמה האמיתית הייתה שספירא תפעל תחת אותם תנאים כספיים של קבלן המשנה הקודם.

השופטת מאק-קלמנוביץ קיבלה את עמדת הנתבעת וקבעה כי ההסכמים עליהם הסתמכה התובעת לא נחתמו על ידי הצדדים ואינם משקפים את ההתקשרות החוזית ביניהם. בפסק הדין צוין כי מהטיוטות נעדרו נספחים מהותיים, כמו כתבי כמויות, שהם "חלק יסודי מתנאי ההתקשרות".

יתרה מכך, בית המשפט מתח ביקורת על התנהלות התובעת, שפעלה במשך שבעה חודשים מבלי להגיש חשבונות מסודרים או דרישות תשלום קונקרטיות. "הטענות בדבר תשלום בחסר תמורת העבודה הן טענות כבושות שהועלו באיחור ניכר", נכתב בפסק הדין. כמו כן, העובדה שהתובעת נמנעה מלהציג את תחשיביה הפנימיים כראיה, הקימה חזקה שהם אינם תומכים בגרסתה.

גם הטענות הדרמטיות בנוגע לשיק הביטחון נדחו. התובעת טענה כי השיק נמסר תחת לחץ ואיומים, וכי נחתם על ידי אח שאינו מורשה חתימה. השופטת העדיפה את גרסת הנתבעת, לפיה השיק נדרש כבטוחה לגיטימית כנגד מקדמות בסך מיליוני שקלים שכבר שולמו לספירא. נקבע כי הדרישה לקבלת בטוחות היא מהלך עסקי מקובל ואינה עולה כדי כפייה כלכלית.

בסיכום פסק הדין, קבעה השופטת כי התובעת לא עמדה בנטל להוכיח את תביעתה. "לא ניתן לקבל תביעה ערטילאית ללא פירוט העבודה שבוצעה", כתבה, והוסיפה כי התובעת לא סיפקה נתונים קונקרטיים להוכחת היקף עבודתה.

התביעה נדחתה במלואה, והתובעת חויבה לשלם לנתבעת הוצאות משפט ושכר טרחת עורך דין בסך 70,000 ש"ח.