בית המשפט המחוזי בירושלים אישר את פסיקת השלום וחייב את בני הזוג גרנות בתשלום פיצויים בסך 80,000 שקלים לאגודה השיתופית. בפסק הדין נקבע כי תאגיד זכאי לפיצוי גם על נזק שאינו ממוני, וכי הפרסומים כללו "האשמות קשות ביותר של שחיתות וגניבה".

בית המשפט המחוזי בירושלים דחה (7.10.24) לאחרונה את ערעורם של יוסף ואיירין גרנות, חברי מושב רמת רזיאל, וקבע כי עליהם לפצות את אגודת המושב בסכום של 80,000 שקלים בגין לשון הרע. פסק הדין, שניתן על ידי הרכב השופטים רם וינוגרד, שושנה ליבוביץ ותמר בר-אשר, חתם סכסוך משפטי ממושך שכלל האשמות חריפות מצד בני הזוג גרנות כלפי התנהלות ועד האגודה.

הפרשה החלה בתביעה שהגישה אגודת רמת רזיאל בגין ארבעה פרסומים שונים שייחסה לבני הזוג גרנות. בית משפט השלום קבע כי שלושה מתוך ארבעת הפרסומים אכן מהווים לשון הרע חמורה נגד האגודה ודחה את טענות ההגנה של בני הזוג. בין היתר, הפרסומים כללו טענות קשות על קיום "אסיפה כללית מזויפת", שימוש בכספי ציבור לניהול "תביעות כזב" (phony lawsuits), ורמיזות חמורות לכך שכספי האגודה, לרבות כספי דיבידנדים וארנונה, נלקחו לכיסם הפרטי של חברי הוועד או שימשו ל"משכורות מנופחות".

בני הזוג גרנות, הגישו ערעור על פסק הדין. הם טענו כי הפרסומים לא כוונו כלפי האגודה כתאגיד, אלא כלפי נושאי משרה ספציפיים שבחרו שלא לתבוע באופן אישי. עוד טענו כי עומדת להם הגנת "אמת דיברתי", וכי חלק מהפרסומים היו תגובה לגיטימית למכתב של האגודה שהציג אותם כ"מלשנים".

בית המשפט המחוזי דחה את כל טענותיהם של גרנות. השופטים קבעו כי הפרסומים כוונו בבירור כלפי האגודה ופעולותיה. בנוגע לטענה כי פעלו בתגובה, קבע בית המשפט כי מכתב האגודה הציג את העובדות כהווייתן, שכן בני הזוג אכן פנו לרשויות בדרישה לפתוח בהליך ביקורת נגד 39 חברים ותושבים במושב. לכן, לא עמדה להם הגנה כלשהי. עוד ציין בית המשפט כי גרנות היו מודעים לכך שחלק מטענותיהם אינן אמת ופעלו בחוסר תום לב.

נקודה משפטית מרכזית בפסק הדין עסקה בטענת גרנות כי תאגיד אינו זכאי לפיצוי על נזק לא ממוני, אלא רק על נזק כלכלי מוכח. בית המשפט דחה טענה זו באופן נחרץ וקבע כי תאגיד זכאי גם לפיצוי על פגיעה בשמו הטוב. הנימוק לכך התבסס על שלושה יסודות: ראשית, לשון הרע היא עוולה אזרחית, והחוק אינו מגביל את סוג הנזק שניתן לפצות עליו תאגיד. שנית, גם אם תאגיד אינו סובל מ"עוגמת נפש", הוא זכאי לפיצוי שמטרתו לתקן את הנזק לשמו הטוב ולקיים את זכותו למוניטין. שלישית, כשם שנקבע בעבר שתאגיד יכול לקבל פיצוי ללא הוכחת נזק, כך הגיוני שיקבל פיצוי גם על נזק לא ממוני.

במקביל, גם האגודה הגישה ערעור בטענה שהפיצוי שנפסק לה נמוך מדי ואינו משקף את חומרת ההשמצות. בית המשפט דחה גם את ערעור זה, וקבע כי אינו נוטה להתערב בגובה הפיצוי על נזק לא ממוני שקבעה הערכאה הראשונה, אשר התרשמה באופן ישיר מהנזק שנגרם ל"מרקם החיים במושב".

בסופו של דבר, שני הערעורים נדחו, והחיוב המקורי נותר על כנו. בנוסף לסכום הפיצוי, חויבו בני הזוג גרנות בהוצאות משפט נוספות בסך 15,000 שקלים.