זוג שרכש דירה ימים ספורים לפני הפחתת מס הרכישה ב-2020, טען לאפליה וחוסר הוגנות מצד המדינה; בית המשפט דחה את הטענות וקבע כי אין לרשות חובה לפרסם כוונות חקיקה מראש
ועדת הערר לענייני מיסוי מקרקעין בבית המשפט המחוזי בירושלים, בראשות השופט אביגדור דורות, דחתה (13.10.24) את ערעורם של בני הזוג גיל ומישל פיי אלמליח, אשר דרשו לחייב אותם במס רכישה מופחת רטרואקטיבית, לאחר שרכשו דירה להשקעה ימים ספורים בלבד לפני שהכנסת אישרה הקלה משמעותית במס. בפסק הדין נקבע באופן חד משמעי כי חבות המס נקבעת לפי החוק שהיה בתוקף ב"יום המכירה", קרי יום חתימת החוזה, וכי למדינה אין זכות קנויה לכך שמדיניות מס לא תשתנה.
תחילתה של הפרשה ב-20 ביולי 2020, אז חתמו בני הזוג אלמליח על הסכם לרכישת דירתם השנייה בפרויקט "קניון רמות" בירושלים, תמורת סכום של 2,290,000 ש"ח. על פי הוראת השעה שהייתה נהוגה באותה עת, עסקה כזו חויבה במס רכישה בשיעור של 8%. אלא שתשעה ימים בלבד לאחר מכן, ב-29 ביולי 2020, כחלק מתוכנית הסיוע הכלכלי בעקבות משבר הקורונה, אישרה הכנסת תיקון לחוק שביטל את הוראת השעה והשיב על כנו מס רכישה מופחת בשיעור של 5% על דירה שנייה.
בני הזוג אלמליח, הגישו ערר על שומת המס שהוצאה להם. טענתם המרכזית הייתה כי רשויות המדינה, ובפרט משרד האוצר, נהגו בחוסר הוגנות ובאופן מפלה כאשר לא פרסמו באופן רשמי את כוונתן לקצר את הוראת השעה ולהפחית את המס. לטענתם, החל מ-12 ביולי 2020 החלו להופיע הדלפות ופרסומים לא רשמיים בכלי תקשורת כלכליים על המהלך הצפוי, מה שיצר אפליה בין משקיעים "מיודעים" שיכלו להמתין עם ביצוע עסקאות, לבין אזרחים מן השורה כמוהם, שהסתמכו על החוק הקיים ו"נקלעו" לתשלום מס גבוה יותר. בשל כך, טענו, המדינה התעשרה על חשבונם שלא כדין.
מנגד, המשיב, מנהל מיסוי מקרקעין ירושלים, טען כי דין הערר להידחות. עמדת המדינה הייתה כי החוק ברור ואינו מאפשר החלה רטרואקטיבית של הקלות מס. יום המכירה, 20 ביולי 2020, הוא המועד הקובע, ובו חל שיעור המס של 8%. עוד נטען כי לאזרח אין זכות מוקנית לכך שמדיניות כלכלית או מדיניות מס תישאר על כנה, וכי אין כל חובה חוקית על הרשות לפרסם מראש את כוונותיה בנוגע לשינויי חקיקה.
השופט דורות קיבל את עמדת המדינה במלואה ודחה את כל טענות העוררים. הוא קבע כי "יום המכירה הוא המועד המכריע לעניין חישוב המס", וכי אין לקבל את טענת העוררים לפיה מועד החתימה על החוזה הוא "סוגיה טכנית" בלבד. השופט הדגיש כי ביטול הוראת השעה נעשה באופן שצופה פני עתיד, ואינו משפיע על עסקאות שבוצעו לפני כניסת התיקון לתוקף.
עוד קבע השופט כי אין בסיס לטענות הרשלנות והאפליה. "לא קיימת חובה בדין על הרשות לפרסם מבעוד מועד את העובדה ששר האוצר מתכוון לפעול לקיצור הוראת השעה", כתב בפסק הדין. הוא הוסיף כי "העובדה כי משרד האוצר פרסם הודעות לתקשורת במספר פעמים, לא מאפשרת להסיק על חובה העומדת למשרדי הממשלה להצהיר על כוונות לקידום חקיקה כזאת או אחרת".
בסופו של דבר, הערר נדחה, ובני הזוג אלמליח חויבו בתשלום הוצאות משפט ושכר טרחת עורך דין למדינה בסך של 25,000 ש"ח.
