בית המשפט המחוזי בירושלים פסק כי על גלריית קריאף ובעליה, לוסיאן קריאף, לשלם את חלקם היחסי בעלויות הבנייה של פרויקט מגורים ומסחר בפינת הרחובות פרישמן והירקון, לאחר שנים של מאבקים משפטיים. עם זאת, הפסיקה אינה סוף פסוק, והתחשבנות סופית תיערך לאחר הכרעה בהליך בוררות נפרד מול הקבלן.

בפסק דין המהווה חוליה נוספת בשרשרת הליכים משפטיים ארוכה, קיבל (9.10.24) בית המשפט המחוזי בירושלים את תביעתם של חברי קבוצת רכישה בפרויקט יוקרה בתל אביב, וחייב את חבריהם לקבוצה, גלריית קריאף מרדכי תל אביב בע"מ ובעליה מר לוסיאן מרדכי קריאף (הנתבעים), לשלם סכום של 3,456,698 ש"ח עבור חלקם בעלויות הבנייה.

התביעה היא הסתעפות נוספת של סכסוך ממושך בין חברי קבוצת רכישה שהתאגדה בשנת 2010 להקמת פרויקט מגורים ומסחר במקרקעין הממוקמים ברחוב פרישמן 7-5 פינת הירקון 108 בתל אביב. הפרויקט, הכולל בניין חדש בן 7 קומות מעל מרתפים לצד מבנה המיועד לשימור, נקלע לקשיים ועיכובים רבים, שהובילו לשורה של הליכים משפטיים בין הצדדים.

התובעים טענו כי הנתבעים, אשר חלקם היחסי בעלויות הפרויקט עומד על 19.8% , נמנעו באופן שיטתי מתשלום חלקם בהוצאות הבנייה, ובכך הכבידו על יתר חברי הקבוצה שנאלצו לממן את חלקם. על פי התביעה, חובם המצטבר של הנתבעים, לתקופה שבין דצמבר 2014 לספטמבר 2022, עמד על 4,831,698 ש"ח.

מנגד, הנתבעים טענו כי שילמו את מלוא חובם ואף מעבר לכך, בין אם בתשלומים שבוצעו בעקבות פסקי דין קודמים ובין אם בהעברת כספים ישירות לקבלן הפרויקט, חברת "פרום בונים יוקרה בע"מ". טענתם המרכזית נגעה לקיזוז סכום של כ-2.5 מיליון ש"ח שהעבירו ישירות לקבלן במסגרת הסכם פשרה בהליך בוררות המתנהל בינו לבין חברי הקבוצה.

השופטת שושנה ליבוביץ קבעה כי חובתם הבסיסית של הנתבעים להשתתף בעלויות הבנייה, כפי שנקבע בהסכם השיתוף שעליו חתמו, אינה מוטלת בספק. בפסק הדין נותחו באופן מפורט הוצאות הפרויקט והתשלומים שבוצעו על ידי הצדדים. השופטת קיבלה את העמדה כי רישומי הנהלת החשבונות של הפרויקט, שהוצגו על ידי רואה החשבון של הקבוצה, ז'אק שוקרון, משקפים נכוחה את ההוצאות שהוצאו בפועל.

בנוגע לטענת הקיזוז המרכזית, קבעה השופטת כי העברת הכספים ישירות לקבלן על ידי הנתבעים נעשתה ללא תיאום עם יתר חברי הקבוצה ופגעה באינטרס המשותף שלהם במסגרת הליך הבוררות. עם זאת, מתחה ביקורת גם על התובעים, שחרגו מהוראות הסכם השיתוף בכך ששילמו בעצמם ישירות לקבלן, ובכך יצרו מצב שבו גם הנתבעים ראו עצמם חופשיים לעשות כן.

לאור העובדה שהליך הבוררות מול הקבלן טרם הסתיים ולא ניתן לקבוע את הנזק הסופי שנגרם לקבוצה, החליטה השופטת על פתרון ביניים. היא הורתה לקזז מחובם של הנתבעים סכום חלקי של 1,375,000 ש"ח בלבד, מתוך הכספים שהועברו לקבלן. ההתחשבנות הסופית תיערך לאחר מתן פסק הבוררות, ואז יוחלט אם על הנתבעים לשלם סכומים נוספים או שיושבו להם כספים. בנוסף, השופטת דחתה את טענת הנתבעים כי יש לחשב את חלקם בעלויות באופן שונה בשל הבדלים במפרט הטכני בין הגלריה לדירות המגורים, אך שימרה את טענותיהם בנושא זה להתחשבנות העתידית.

בסופו של דבר, חויבו הנתבעים לשלם לקופת הקבוצה 3,456,698 ש"ח, וכן הוצאות משפט בסך 60,000 ש"ח.