השופט אביגדור דורות פסק כי יש לבחון את השימוש שנעשה בפועל בנכס ולא את רישומיו בספרי החברה, וביטל חיוב מס בסך עשרות מיליוני שקלים שהושת על השותפות בגין "שינוי ייעוד" של פרויקט בירושלים.

בית המשפט המחוזי בירושלים קיבל (29.9.24) את ערעורם של עזבון המנוח יעקב ידיד ז"ל ושותפו, אליהו ידיד, וביטל שומת מס והן קנס גירעון שהוציא להם פקיד שומה ירושלים. פסק הדין קובע כי שינוי סיווגו של נכס מ"רכוש שוטף" ל"רכוש קבוע" בספרי השותפות אינו מהווה כשלעצמו אירוע מס, וכי יש לבחון את מהותה הכלכלית של הפעילות ואת השימוש שנעשה בנכס בפועל.

הפרשה החלה כאשר השותפות, שעסקה בבניית דירות למכירה, רכשה בשנת 1987 מגרש בשכונת בקעה בירושלים. לאורך השנים, דיווחה השותפות על הפרויקט שהוקם על המגרש כ"מלאי עסקי" תחת סעיף "רכוש שוטף" במאזניה. בשנת 2013, החלו השותפים לנהל את הפרויקט כמלון דירות ושינו את סיווגו במאזנים ל"רכוש קבוע".

בעקבות שינוי הרישום, קבע פקיד השומה כי בשנת 2013 בוצע "שינוי ייעוד" של הפרויקט ממלאי עסקי לנכס קבוע. בהתאם לסעיף 85 לפקודת מס הכנסה, ראה פקיד השומה בשינוי זה "מכירה" של הנכס בשווי השוק שלו וחייב את השותפות במס על רווח של עשרות מיליוני שקלים. בנוסף, הוטל על השותפים קנס גירעון כבד בטענה לרשלנות בהכנת הדוחות.

המערערים טענו מנגד, באמצעות בא כוחם, כי מעולם לא התכוונו למכור את הפרויקט, וכי ייעדו אותו להשכרה ארוכת טווח כ"רכוש קבוע" כבר משנת 1997. לטענתם, הרישום כ"מלאי עסקי" נבע מטעות מתמשכת של רואי החשבון. הם הציגו ראיות רבות התומכות בגרסתם, לרבות פנייה לקבלת אישור לפי חוק עידוד השקעות הון כבר בשנת 1997, דבר המעיד על כוונתם להחזיק בנכס כרכוש קבוע לטווח ארוך.

השופט דורות קיבל את טענות המערערים במלואן. בפסק הדין נקבע כי "החלטה של חברה להפוך את הנכס לקבוע אינה כשלעצמה משנה את סיווגו; גם שינוי ברישום במאזן אינו עושה את מעשה ההפיכה לנכס קבוע". הודגש כי "כוונה אינה אירוע מס" וכי הסימן המרכזי להפיכת מלאי עסקי לנכס קבוע הוא השימוש שנעשה בו בפועל.

בית המשפט קבע כי המערערים הוכיחו באמצעות "ראיות חיצוניות" כי התייחסו לנכס כאל רכוש קבוע החל משנת 1997. "בחינת אופייה ומהותה של הכנסה כלשהי… תיעשה בעיקרה במשקפיים אובייקטיביות בהסתכלות על הנכס", כתב השופט. עוד צוין כי העובדה שהמערערים החזיקו בנכס במשך עשרות שנים מבלי להפיק ממנו רווחים ממכירה, מחזקת את המסקנה כי שימש בפועל כרכוש קבוע.

לאור קבלת הערעור במלואו, בוטלה השומה וכן בוטל קנס הגירעון שהושת על המערערים. בית המשפט חייב את המשיב לשלם למערערים הוצאות משפט ושכר טרחת עורך דין בסך 40,000 ש"ח.