בית המשפט המחוזי דחה את ערעור "הקדש שלום שכטר" שביקש לפנות את ישראל עמרני מדירתו ברחוב יפו. עם זאת, נקבע כי על עמרני לשלם 10,000 ש"ח כתנאי להמשך מגוריו, בשל השנים הרבות בהן לא שילם דבר.

בפסק דין תקדימי, דחה (7.10.24) בית המשפט המחוזי בירושלים את ערעורו של "הקדש שלום שכטר", אשר ביקש לפנות את ישראל עמרני מדירה במרכז ירושלים בה הוא מתגורר מאז היה בן ארבע, בשנת 1965. בכך, אישר בית המשפט את פסיקת בית משפט השלום, שקבעה כי עמרני הוא דייר מוגן בנכס, ודחתה את תביעת הפינוי והתביעה הכספית בסך 420,000 ש"ח שהגיש נגדו ההקדש.

הסאגה המשפטית המורכבת החלה כאשר ההקדש, בעלי הבניין ברחוב יפו 70, הגיש תביעה נגד עמרני. לטענת ההקדש,  זכותו של עמרני בנכס פקעה לפני שנים רבות, ומאז שנת 1983 הוא מחזיק בדירה שלא כדין ומבלי לשלם דמי שכירות. עוד טען ההקדש כי עמרני הפר את תנאי השכירות בכך שהשתמש בנכס למטרה בלתי חוקית וניסה להשכירו בשכירות משנה תוך הפקת רווח בלתי הוגן.

מנגד, טען עמרני, כי אביו המנוח, יחזקאל עמרני, רכש את מלוא הזכויות בנכס עוד בשנת 1965. לחילופין, טען כי מעמדו הוא של דייר מוגן, בין היתר מכוח חוק הגנת הדייר, שכן התגורר בדירה עם אביו עד לפטירתו ואין לו דירה אחרת למגוריו.

הרכב השופטים, בראשות אב"ד עודד שחם, נדרש להתחקות אחר שורשי ההתקשרות שנעשתה לפני כשישה עשורים. השופטים ניתחו שני הסכמים משנת 1965, וקבעו כי אביו של עמרני אכן רכש זכות שכירות ארוכת טווח בנכס עד לשנת 1983. נקבע כי מכיוון שבהסכמים אלו לא נכתב במפורש כי חוק הגנת הדייר לא יחול, החוק נכנס לתוקפו באופן אוטומטי עם תום תקופת השכירות החוזית. כתוצאה מכך, הפך האב לדייר מוגן, ועם פטירתו עברה הזכות לבנו, ישראל עמרני, שהמשיך להתגורר בדירה כל חייו.

בית המשפט דחה את טענותיו של ההקדש בדבר שימוש בלתי חוקי בנכס או השכרתו בשכירות משנה, וקבע כי אלו לא הוכחו. באשר לאי תשלום דמי השכירות, ציין בית המשפט כי אכן לא שולמו דמי שכירות מאז 1983. עם זאת, מתח בית המשפט ביקורת על ההקדש, שבעצמו לא דרש תשלום כלשהו במשך עשרות שנים ולא פעל לקבוע את גובה דמי השכירות המוגנים בבית הדין לשכירות.

למרות דחיית הערעור, השופטים מצאו לנכון להתערב בנקודה אחת. הם קבעו כי אין זה צודק שעמרני ימשיך להתגורר בנכס ללא כל תשלום, במיוחד לאחר שהוגשה נגדו תביעה. מסיבה זו, ובהתחשב בנסיבותיו האישיות של עמרני, גילו המבוגר ומצבו הבריאותי, החליט בית המשפט להעניק לו "סעד מן הצדק". סעד זה הותנה בתשלום סך של 10,000 ש"ח להקדש, שישולם בעשרה תשלומים חודשיים. נקבע כי אי עמידה בתשלומים תהווה עילה לפינויו של עמרני מהדירה. כמו כן, הובהר כי ההקדש רשאי לפנות לבית הדין לשכירות כדי לקבוע את דמי השכירות העתידיים. לא ניתן צו להוצאות בערעור.