בית המשפט המחוזי הפך פסיקה: חתמתם על הסכם תיווך? תשלמו

פסק דין קבע כי גם אם קונה הגיע לנכס שלא דרך מתווך, חתימתו על הסכם תיווך מחייבת אותו לשלם דמי תיווך, במיוחד כשהמתווך היה "הגורם היעיל" בסגירת העסקה. בכך, הפך בית המשפט המחוזי את פסיקת בית משפט השלום ודחה את הטענה כי הקונה "הוכרח" לחתום.

בית המשפט המחוזי בירושלים קיבל (11.8.24) ערעור שהגישו חברת התיווך "שלי לנדאו נכסים בע"מ" והמתווכת שלי לנדאו וייסבורד, וקבע כי רוכש דירה יחויב לשלם להן דמי תיווך, על אף שידע על קיומה של הדירה ממקור אחר. בפסק הדין, שניתן על ידי השופט אלכסנדר רון, נקבע כי חתימתו של אדם על הסכם תיווך מחייבת אותו, וכי אין לקבל "בשפה רפה" טענה כי חתימה זו נעשתה תחת כפייה.

הפרשה החלה כאשר המשיב, גד שליידער, שכר דירה בירושלים. שוכרת שהתגוררה בדירה סמוכה, ברחוב הנשיא השישי 18, סיפרה לו כי בעלי הדירה מעוניינים למכור אותה והפנתה אותו למתווכות, "שלי לנדאו נכסים", שהחזיקו בהסכם בלעדיות למכירת הנכס. שליידער פנה למתווכות, וב-8 באפריל 2021 חתם עמן על הסכם תיווך. במסגרת ההסכם, התחייב לשלם דמי תיווך בשיעור של 2% ממחיר הרכישה, במידה וייחתם הסכם מחייב. כחודש וחצי לאחר מכן, ב-27 במאי 2021, רכש שליידער את הדירה.

לאחר הרכישה, סירב שליידער לשלם את דמי התיווך, והמתווכות, הגישו תביעה לבית משפט השלום. בית משפט השלום (כב' הרשם הבכיר י' ברק עופר) דחה את התביעה. בפסק דינו נקבע כי מכיוון שהמידע הראשוני על הדירה לא הגיע אל שליידער מהמתווכת, היא אינה יכולה להיחשב "הגורם היעיל" שהוביל לעסקה, כנדרש בחוק המתווכים. בית המשפט קמא קבע כי העובדה שהמוכרים חתמו על הסכם בלעדיות "הרמטי" עם המתווכת, שמנע משליידער כל אפשרות אחרת ליצור עמם קשר, אינה הופכת את המתווכת לגורם היעיל מבחינתו.

המתווכות ערערו על פסק הדין לבית המשפט המחוזי. בערעור נטען, בין היתר, כי בית משפט השלום התעלם לחלוטין מהסכם התיווך שעליו חתם שליידער ומהעבודה הרבה שהשקיעו בסגירת העסקה. מנגד, שליידער, טען כי פנה למערערת "בלית ברירה" כנציגת המוכרים, וכי חתם על ההסכם רק עבור דירות אחרות שהוצגו לו.

השופט רון קיבל את הערעור וקבע כי בית משפט השלום שגה באופן מהותי. ראשית, נמתחה ביקורת חריפה על התעלמותו של בית המשפט קמא מההסכם הכתוב, שנועד, על פי החוק, לצמצם אי-ודאות וליצור ודאות בשוק. "יודע כל מתעניין שאם חותם הוא על הסכם תיווך, ורוכש לאחר מכן את הדירה שפרטיה נכללו… כי אז מחויב הוא לתשלום דמי התיווך". השופט דחה את טענת הכפייה של שליידער וקבע כי היא "נעדרת כל סימוכין בראיות". "יכול היה המשיב שלא לחתום, אך משחתם, חתימתו מחייבת".

שנית, השופט רון קבע כי בית משפט השלום פירש באופן שגוי את דרישת "הגורם היעיל". הוא הבהיר כי החוק אינו דורש שהמתווך יהיה זה שיצר את "המפגש הראשוני", אלא שיהיה הגורם היעיל שהוביל להתקשרות. במקרה זה, בית משפט השלום עצמו ציין כי המתווכת "השקיעה זמן ומאמץ אפקטיבי בהצלחת העסקה". השופט הוסיף כי בנסיבות של הסכם בלעדיות, שבהן לא ניתן לרכוש את הדירה ללא מעורבות המתווך, "במרבית המקרים, הופך המתווך כמעט באופן אוטומטי לגורם יעיל".

לסיכום, פסק הדין קבע כי "הסכמים, יש לקיים". שליידער חתם על הסכם, ידע שההתקשרות כרוכה בתשלום דמי תיווך, והיה עליו לעמוד בהתחייבותו. על שליידער הושתו הוצאות משפט בשתי הערכאות בסך 17,500 ש"ח.