ניסה להשתלט על בור מים בבניין המשותף ונדחה: "לא ניתן לכפות מהלך על דיירים נגד רצונם"

בית המשפט המחוזי בירושלים דחה ערעור של תושב העיר שביקש לספח לדירתו בור מים המהווה רכוש משותף. בפסק הדין הודגש כי הסכמה לוויתור על רכוש משותף חייבת להיות מפורשת וחד-משמעית, "כמו עסקה במקרקעין". המערער, שניהל הליכים משפטיים בנושא מזה שנים, ננזף על כך שפעל בניגוד לפסקי דין קודמים וניסה "לאחוז בחבל משני קצותיו".

בית המשפט המחוזי בירושלים דחה (11.8.24) את ערעורו של משה ביבי, תושב רחוב חזקיהו המלך 19 בעיר, שביקש לחייב את שכניו לאשר לו לעשות שימוש ייחודי בבור מים המצוי בבניין ולהצמידו לדירתו לצורך הרחבתה. בפסק דין מנומק ומקיף, קבע השופט אלכסנדר רון כי המערער לא עמד בנטל להוכיח כי קיבל את הסכמת הרוב הדרוש של בעלי הדירות, כנדרש בחוק המקרקעין.

הסאגה המשפטית, שהוגדרה על ידי בית המשפט כ"סיבוב שני" של מאבק קודם באותו נושא, נסובה סביב בקשתו של ביבי לספח לעצמו חלק מהרכוש המשותף. על פי סעיף 71ב לחוק המקרקעין, מהלך כזה דורש הסכמה של בעלי שלושה רבעים מהדירות שלהם צמודים שני שלישים מהרכוש המשותף. המחלוקת המרכזית נגעה לעמדתו של אחד השכנים, יעקב שדה, שלטענת המערער נתן את הסכמתו למהלך במספר הזדמנויות.

אולם, כפי שעלה מפסק הדין של המפקחת הבכירה על רישום מקרקעין, שאושר כעת על ידי המחוזי, עמדתו של שדה לא הייתה עקבית וברורה. השופט רון ציין כי המערער נדרש ל"אינספור אסמכתאות" כדי לנסות ולהוכיח את הסכמתו של שדה, מה שלדבריו "יותר ממה שיש בה, מלמדת עובדה זאת, על מה שאין בה". השופט הדגיש כי בתחום הזכויות במקרקעין, לא ניתן להסתפק בהסכמות משתמעות או חלקיות, אלא נדרשת ראיה "אחת ויחידה, אך ברורה, חד משמעית, ומחייבת". בהקשר זה, קבע בית המשפט כי הצמדת חלק מהרכוש המשותף היא כמו עסקה במקרקעין לכל דבר ועניין, הדורשת גמירות דעת ומסוימות.

פסק הדין מתח ביקורת נוקבת על התנהלותו של המערער, משה ביבי. צוין כי הוא הפר פסק דין קודם שהורה לו לאטום את בור המים ולא לעשות בו שימוש ייחודי. המפקחת על המקרקעין קבעה כי ביבי "מבקש לאחוז בחבל משני קצותיו" : מחד, הוא רוצה שהסכמתו של שדה תסייע לו לעקוף את דרישת הרוב לסיפוח בור המים, ומאידך, הוא אינו פועל לקבלת היתר בנייה כנדרש להרחבה. השופט רון הוסיף כי די היה בעובדה שהמערער מגיע לבית המשפט "בידיים לא נקיות" כדי לדחות את תביעתו ואת ערעורו.

עוד עלה כי למרות שבית המשפט בערעור הקודם איפשר למערער לתקן את תביעתו ולצרף את כל בעלי הדין הרלוונטיים, הוא נמנע מלעשות זאת , ואף לא צירף את כתב התביעה המתוקן לערעור הנוכחי, צעד שלדברי השופט, די היה בו לבדו כדי להצדיק את דחיית הערעור.

בסופו של דבר, הערעור נדחה , והשופט אימץ את פסק דינה של המפקחת במלואו. עם זאת, הובהר כי פסק הדין אינו מונע מהמערער לנסות את מזלו שוב בעתיד, בתנאי שיצטייד בראיות חדשות ובהסכמות ברורות, חד-משמעיות ובלתי מסויגות מכלל הדיירים. השופט המליץ למערער בחום להסתייע בייעוץ משפטי כדי לוודא שהראיות שבידיו עומדות בדרישות החוק. אז, לדבריו, "לא יוכל איש לטעון כנגד המערער שחפץ הוא לכפות על דיירי הבית מהלך הנוגע לבור המים, נגד רצונם ונגד החוק".

מאחר שלא נתבקשה תגובת המשיבה, זהבה בן שמעון, לא נפסקו הוצאות. שמות באי כוח הצדדים לא צוינו בפסק הדין.