תסבוכת נדל"ן בירושלים: חתימת המוכרת לא זויפה, הקונה שילם את מלוא התמורה – אך העסקה בוטלה
פסק דין חריג של בית המשפט המחוזי דחה גם את תביעת המוכרת שטענה לזיוף וגם את תביעת הקונה שביקש לאכוף את הסכם המכר; במרכז הפרשה: התנהלות תמוהה של עורכי דין, וכספים שהועברו לגורמים שלישיים במקום למוכרת
בפסק דין יוצא דופן, דחה (11.8.24) בית המשפט המחוזי בירושלים שתי תביעות נגדיות שעסקו במכירת דירה ברחוב כתב סופר בעיר. מחד, נדחתה תביעתה של המוכרת, שלומית גלינסקי, שטענה כי חתימתה על הסכם המכר זויפה וכי נפלה קורבן למעשה מרמה. מאידך, נדחתה גם תביעתו של הרוכש, מיכאל בנישו, תושב צרפת, שביקש לאכוף את ההסכם ולקבל את הדירה, למרות שהוכיח כי שילם את מלוא התמורה. השופט אלכסנדר רון מתח ביקורת נוקבת על התנהלותם של מספר עורכי דין שהיו מעורבים בפרשה, ורמז כי הם הדמויות המרכזיות שמאחורי התסבוכת המשפטית.
הפרשה החלה בהסכם מכר מיום 27 באוגוסט 2018, לפיו מכרה גלינסקי, את דירתה לבנישו. גלינסקי טענה בבית המשפט כי ההסכם מזויף וכי מעולם לא הסכימה למכור את הנכס. עם זאת, חוות דעת של מומחה גרפולוג שמונה על ידי בית המשפט קבעה באופן חד משמעי כי חתימתה של גלינסקי על ההסכם ועל מרבית המסמכים הנלווים הינה אותנטית. באופן אירוני, המסמך היחיד שנקבע כי חתימתה עליו זויפה, הוא מסמך המורה לכאורה להעביר את כספי התמורה לאדם בשם ישראל זאב ארליך. לאור ממצאי המומחה ועדותה המוקשית של גלינסקי, דחה השופט את טענת הזיוף מכל וכל.
במקביל, בנישו הגיש תביעה לאכיפת ההסכם, וטען כי פעל בתום לב ושילם את מלוא התמורה בסך 635,000 שקלים לידיו הנאמנות של בא כוחו דאז. ואכן, הוכח כי בנישו העביר את כל הכסף כנדרש. כאן, הסיפור קיבל תפנית חדה. התברר כי בא כוחו העביר רק סכום קטן של 85,000 שקלים לחשבונה של גלינסקי. את יתרת הכסף, מאות אלפי שקלים, הוא העביר לגורמים שלישיים שונים, בהתאם להנחיות שקיבל מעורך דין אחר, ומעו"ד נוסף (שייצג לכאורה את גלינסקי ורישיונו נשלל מאז).
עדותו של עורך הדין בבית המשפט הייתה רצופה קשיים. הוא לא הצליח להציג כל אסמכתא בכתב מגלינסקי המתירה לו להעביר את כספי התמורה המיועדים לה לאדם אחר. השופט קבע כי על פי חוק השליחות, "שלוחו של אדם כמותו". מכיוון שעורך הדין פעל כשלוחו של בנישו, כישלונו להעביר את הכסף לגלינסקי נזקף לחובתו של בנישו עצמו במערכת היחסים החוזית בינו לבין המוכרת. משכך, קבע השופט כי בנישו לא הוכיח את תשלום התמורה למוכרת, ולכן תביעתו לאכיפת ההסכם נדחתה.
בסיום פסק הדין, הקדיש השופט רון פרק נרחב ל"ערפל הסמיך שמאחורי הפרגוד", בו פירט את התנהלותם הבעייתית של עורכי הדין המעורבים. הוא ציין כי התנהלותם מעלה "שאלות כבדות משקל" וכי ייתכן שחלק ממעשיהם "מצויים בצידו האפל של הירח".
התוצאה הסופית היא מצב נדיר בו שני הצדדים הפסידו: גלינסקי נותרה עם דירתה אך טענותיה למרמה נדחו, ואילו בנישו, ששילם את מלוא התמורה, נותר ללא הדירה וללא כספו, לפחות לעת עתה. השופט לא פסק הוצאות, למעט חיובה של גלינסקי להשיב לבנישו את חלקו בשכר טרחת המומחה, שכן טענת הזיוף שלה הופרכה.
