בית המשפט המחוזי דחה תביעת ענק נגד הרשות הפלסטינית: "הנזק לא הוכח"

חברת "שחר ושות'" תבעה פיצויים בסך כ-3.8 מיליון שקלים בגין נזקים שנגרמו לה במהלך עבודות סלילת כבישים בתקופת האינתיפאדה השנייה, אך השופט משה סובל קבע כי החברה לא הצליחה להוכיח את הנזקים הכספיים שנגרמו לה כתוצאה מפיגוע הירי בוואדי חרמיה, האירוע היחיד שלגביו נקבעה אחריות הרשות.

בית המשפט המחוזי בירושלים דחה תביעה כספית שהגישה חברת התשתיות "שחר ושות' חברה לעבודות עפר בניה כבישים ופיתוח בע"מ" נגד הרשות הפלסטינית. החברה דרשה פיצוי בסך 3,861,129 שקלים בגין נזקים כלכליים שנגרמו לה, לטענתה, בשל פעולות טרור בין השנים 2000 ל-2003, אשר שיבשו את עבודותיה לסלילת כביש עוקף יתמא (כביש 477). בפסק דין שניתן ב-31 באוגוסט 2023, קבע נשיא בית המשפט, השופט משה סובל, כי על אף שבעבר נקבעה אחריותה של הרשות הפלסטינית לפיגוע ירי אחד, החברה לא הצליחה להרים את נטל ההוכחה הנדרש כדי להוכיח את הנזקים הכספיים שנגרמו לה בעקבותיו.

התביעה, שהוגשה במקור גם נגד יו"ר הרשות דאז, יאסר ערפאת, התמקדה בנזקים שנגרמו עקב עיכובים, הפסקות עבודה, שינוי תוכניות ונזקי רכוש כתוצאה מאירועי האינתיפאדה השנייה. לאחר מותו של ערפאת, ההליך נמשך נגד הרשות הפלסטינית בלבד. ההליך המשפטי פוצל, כאשר בשלב הראשון נדונה שאלת האחריות, ורק לאחר מכן שאלת גובה הנזק.

בשלב הראשון של הדיון, בפני השופט (בדימוס) משה דרורי, נדחתה תביעת החברה בנוגע לנזקים שנגרמו לה בעקבות רצח מנהל העבודה שלה, אשר אילוז ז"ל, בפיגוע ירי ב-23 במאי 2001. בית המשפט קבע כי זהות מבצעי הפיגוע לא הוכחה, ולכן לא ניתן לקשור את הרשות הפלסטינית לאירוע.

עם זאת, השופט דרורי קבע כי הרשות הפלסטינית אחראית לפיגוע ירי אחר, שהתרחש ב-3 במרץ 2002 ליד מחסום ואדי חרמיה, בו נהרגו עשרה ישראלים. האחריות לא התבססה על סיוע ישיר למחבל, אלא על "אישרור" המעשה בדיעבד. קביעה זו נסמכה, בין היתר, על התבטאויות של בכירים ברשות, בהם יו"ר הרשות מחמוד עבאס ושר האסירים אשרף עג'רמי, ששיבחו את מבצעי הפיגוע.

בשלב השני של המשפט, שעסק בגובה הנזק ונדון בפני הנשיא סובל, נדרשה התובעת, להוכיח את הנזקים הספציפיים שנגרמו לה כתוצאה מהפיגוע בוואדי חרמיה. התובעת טענה לנזקים בסך 449,655 שקלים, שכללו עלויות עקב התארכות הפרויקט בתשעה חודשים, שחיקה מוגברת של צמיגים והוצאות שינוע כלים כבדים.

השופט סובל דחה את כל ראשי הנזק הנטענים. לגבי שחיקת הצמיגים והוצאות השינוע, קיבל השופט את טענת הרשות הפלסטינית, כי נזקים אלו כלל לא יוחסו לפרויקט בוואדי חרמיה בכתב התביעה המקורי. יתרה מכך, הוכח כי לאחר הפיגוע, העבודות באתר בוצעו על ידי קבלן משנה מקומי עם ציוד משלו, מה ששולל את טענות התובעת על נזק לציוד שלה.

גם הטענה לנזק עקב התארכות העבודות נדחתה. השופט ציין כי התובעת לא נדרשה לשלם קנס כלשהו למשרד התחבורה, מזמין העבודה, ואף קיבלה תשלום חריג בגין "ניהול מתמשך". בנוסף, החברה לא הוכיחה כי שילמה פיצוי לקבלן המשנה בגין העיכוב. בית המשפט קבע כי התובעת לא הציגה תשתית ראייתית מספקת, כגון יומני עבודה או מסמכים המעידים על עלויות ולוחות זמנים, כדי לבסס את תחשיב הנזק שהציג המומחה מטעמה.

בסופו של דבר, קבע השופט סובל כי התובעת לא הרימה את הנטל להוכיח את זכאותה לפיצוי כלשהו, וחייב אותה בהוצאות משפט לטובת הרשות הפלסטינית.