היועץ שתבע 75 מיליון שקל מ"נשות הדסה" יקבל כ-1.1 מיליון
השופט אלכסנדר רון דחה את תביעתו של דוד ספקטור לשכר טרחה המבוסס על אחוזי הצלחה מהסדר ההבראה של בית החולים, אך קבע כי תרומתו הייתה משמעותית ופסק לו שכר ראוי על בסיס שעתי, בתוספת בונוס על "מאמץ מיוחד".
בית המשפט המחוזי בירושלים פסק בסאגה המשפטית הארוכה בין חברת "העולם החופשי בע"מ", בבעלותו של היועץ האסטרטגי דוד ספקטור, לבין ארגון "נשות הדסה". בפסק דין שניתן ב-6 בנובמבר 2023, קבע השופט אלכסנדר רון כי הארגון ישלם לספקטור סכום של כ-1.127 מיליון ש"ח, זאת לאחר שספקטור תבע סכום עתק של 75 מיליון ש"ח.
הפרשה החלה על רקע המשבר הכלכלי החריף אליו נקלע בית החולים הדסה בשנים 2013-2014, משבר שהוביל אותו עד סף חדלות פירעון ופתח בהליכי הקפאת הליכים. חברתו של ספקטור נשכרה כדי לסייע בניהול המשבר ובהובלת המשא ומתן מול ממשלת ישראל לגיבוש תכנית הבראה. ספקטור, באמצעות חברתו "העולם החופשי", טען כי שירותי "החילוץ וההצלה" שהעניק היוו את הגורם המכריע שהציל את בית החולים ואת "נשות הדסה", בעלות בית החולים, מאובדן שליטה ונכסים בשווי מיליארדי שקלים.
לטענת התביעה, התמורה המגיעה לספקטור צריכה להיגזר מההצלחה חסרת התקדים ומהתועלת הכלכלית העצומה שהפיק הארגון בזכות פעולותיו. לכן, דרשה התביעה שכר ראוי בגובה 75 מיליון ש"ח, המהווה אחוז מההישג.
מנגד, ארגון "נשות הדסה", טען כי סוכם עם ספקטור על תשלום חודשי קבוע (ריטיינר), שעמד בתחילה על 20,000 ש"ח והוכפל בהמשך ל-40,000 ש"ח. עוד נטען כי הצלחת תכנית ההבראה הייתה פרי מאמץ של צוות שלם שכלל גורמים רבים, וכי ספקטור מנכס לעצמו הישגים לא לו.
השופט רון קיבל את הטענה כי תרומתו של ספקטור למשא ומתן הייתה "מהותית וממשית". הוא ביסס קביעה זו על שורה ארוכה של ראיות, כולל התכתבויות דואר אלקטרוני מזמן אמת, בהן בכירי "נשות הדסה" הרעיפו על ספקטור שבחים יוצאי דופן, כינו אותו "הנושא ונותן הראשי" (Chief Negotiator) ואת הצלחתו "נס". השופט דחה את ניסיונות ההגנה להציג את המחמאות הללו כמילות עידוד בלבד שנועדו להניע את ספקטור.
עם זאת, השופט דחה מכל וכל את הדרישה לשכר המבוסס על אחוזי הצלחה. הוא קבע כי התפיסה של "תועלת כלכלית" אינה ישימה כלל במקרה זה, מכיוון שבית החולים הדסה הוא "חברה לתועלת הציבור" שבעליה אינם זוכים לרווח כלכלי אישי. יתרה מכך, נקבע כי הליכי חדלות פירעון נועדו לאפשר הישרדות ולא להשיא רווחים. השופט מתח ביקורת חריפה על חוות הדעת הכלכליות שהגישה התביעה, כינה אותן "מביכות" וקבע כי טענת האחוזים נולדה ככל הנראה רק לאחר שסכסוך קודם של ספקטור מול בית החולים עצמו הסתיים בפסיקה נמוכה בהרבה במסגרת בוררות.
בשל דחיית התזה המרכזית של התביעה, פנה השופט לחשב את שכרו הראוי של ספקטור על בסיס שעתי. החישוב התבסס על 9 חודשי עבודה אינטנסיביים, לפי תעריף שעתי של 600 ש"ח, ובתוספת "בונוס" בסך 600,000 ש"ח בגין "מאמץ מיוחד". מהסכום הכולל נוכו תשלומים שספקטור כבר קיבל מהארגון, וכן שליש מהסכום בגין החפיפה בין עבודתו עבור "נשות הדסה" ועבור בית החולים, שעליה כבר פוצה. בסופו של דבר, הועמד הסכום הסופי לתשלום על כ-1.127 מיליון שקלים.
