פגמים חמורים ו"נזיד עדשים": בוטל פסק בוררות שכפה על זוג שכנים לוותר על חלק מחצרם

השופטת תמר בר-אשר מבית המשפט המחוזי בירושלים מתחה ביקורת חריפה על פסק בוררות שלא נחתם כראוי ואישר הסכמות שכלל לא הושגו, תוך שהיא מציינת כי ההצעה המקורית הייתה "בעייתית מאד" והתמורה שהוצעה "נזיד עדשים".

בית המשפט המחוזי בירושלים קיבל ערעור וביטל פסק בוררות שחייב זוג תושבי היישוב עטרת לוותר על חלק משמעותי ממגרשם בתמורה לפיצוי זעום. בפסק דין חריף שניתן ב-28 באוגוסט 2023, קבעה השופטת תמר בר-אשר כי בהליך הבוררות נפלו פגמים מהותיים וכי אישורו היה גורם ל"עיוות דין".

הסכסוך החל בין שני זוגות שכנים, אהרון ואסתר בן שמעון (המבקשים) ויצחק ולאה שטיין (המשיבים), סביב קו הגבול בין שתי חלקותיהם הצמודות ביישוב עטרת. משפחת בן שמעון טענה כי שכניהם, משפחת שטיין, בנו גדר שפולשת באופן משמעותי לשטחם – פלישה של כ-20 מטרים אורך ובעומק שהגיע עד כ-2.4 מטרים.

בניסיון לפתור את המחלוקת, פנו הצדדים לבית הדין לבוררות בדיני ממונות במטה בנימין. בדיון שהתקיים ב-10 במאי 2022, הציגו הבוררים "הצעת פשרה". על פי ההצעה, הגדר הפולשת תישאר במקומה, ובתמורה משפחת בן שמעון תקבל פיצוי בסך 25,000 ש"ח בלבד, בכפוף לחתימתם על תשריטים חדשים המכשירים את המצב הקיים. עוד נקבע כי אם ירצו בני הזוג בן שמעון להגביה את הגדר, הם יישאו בעלויות בעצמם.

כחמישה ימים לאחר מכן, חתמו בני הזוג בן שמעון על מסמך בו אישרו את הסכמתם לכך שקו הגבול בין החלקות יהיה מיקום הגדר הקיימת, אך לא התייחסו לשאר סעיפי הצעת הפשרה. זמן קצר לאחר מכן, בסוף חודש מאי, התחרטו בני הזוג, פיטרו את עורכת דינם דאז ושלחו לבית הדין הודעה דחופה בה ביקשו לבטל את הסכמתם, בטענה שלא הבינו את מלוא משמעותה. פניותיהם לא נענו במשך חודשים, ולבסוף נדחו על ידי מזכירות בית הדין.

בני הזוג בן שמעון, פנו לבית משפט השלום בבקשה לבטל את פסק הבוררות, אך בקשתם נדחתה. הם לא ויתרו והגישו בקשת רשות ערעור לבית המשפט המחוזי, אשר כאמור, קיבל את טענותיהם במלואן.

השופטת בר-אשר מצאה שורה של פגמים חמורים בפסק הבוררות ובהתנהלות הבוררים. ראשית, הפסק עצמו מעולם לא נחתם כנדרש עם תאריך חתימה עדכני; הוא נשא את התאריך המקורי של ההצעה (10 במאי), למרות שנחתם במועד לא ידוע חודשים לאחר מכן. השופטת קבעה כי זהו "פגם חמור, שאינו בר תיקון". שנית, השופטת קבעה כי הסכמתם של בני הזוג בן שמעון הייתה חלקית בלבד ונגעה רק למיקום הגבול, ומכאן שהבוררים לא היו רשאים להפוך את הצעתם המלאה לפסק בוררות מחייב.

בנוסף, מתחה השופטת ביקורת על מהות ההצעה עצמה, וקבעה כי היא "בעייתית מאד, בלשון המעטה, בהיותה מציעה למבקשים לוותר על חלק משמעותי מהמגרש שלהם… תמורת 'נזיד עדשים'". היא הוסיפה כי התעלמות הבוררים מפניותיהם החוזרות ונשנות של בני הזוג לחזור בהם מהסכמתם, בטרם נחתם הפסק סופית, עולה כדי עיוות דין.

לאור כל זאת, הורתה השופטת על ביטול מוחלט של פסק הבוררות ושל פסק דינו של בית משפט השלום. כמו כן, חויבו המשיבים, לשאת בהוצאות משפחת בן שמעון בסך 7,000 ש"ח.