ביהמ"ש הורה לאכוף הסכם מכר: המוכרים שניסו להתחמק מהעסקה יחויבו למסור את הדירה

זוג רוכשים שמכרו את דירתם והעבירו 800 אלף שקלים נותרו ללא קורת גג לאחר שהמוכרים סירבו להשלים את העסקה בטענה שטעו לחשוב כי יוכלו לבטל את החוזה תמורת פיצוי; השופטת שירלי רנר דחתה את טענותיהם וחייבה אותם בהוצאות משפט.

בית המשפט המחוזי בירושלים הורה לאכוף הסכם למכירת דירה, לאחר שהמוכרים סירבו לשתף פעולה עם הרוכשים להשלמת יתרת התשלום ומסירת החזקה. בפסק דין שניתן ב-27 באוגוסט 2023, קבעה כבוד השופטת שירלי רנר כי טענת המוכרים, דב מאיר ופסיה בנזימן, לפיה טעו לחשוב כי עומדת להם "אופציית מילוט" מההסכם, אינה מתקבלת. על כן, התביעה שהגישו הרוכשים, דניאל ואורית חיון, התקבלה במלואה.

הסאגה המשפטית החלה לאחר חתימת חוזה מכר ב-24 בפברואר 2020, במסגרתו רכשו בני הזוג חיון את דירתם של בני הזוג בנזימן תמורת 2,650,000 שקלים. הרוכשים עמדו בהתחייבויותיהם ושילמו 800,000 שקלים מהתמורה במועדים שנקבעו. בהסתמך על החוזה, הם מכרו את דירתם שלהם, רשמו את שבעת ילדיהם למוסדות חינוך בירושלים, ואף החלו לתכנן שיפוץ בדירה החדשה.

אך כשהגיע המועד להעברת התשלום המרכזי הבא בסך 1,600,000 שקלים, נתקלו הרוכשים בסירוב מצד המוכרים לשתף פעולה, בין היתר בהמצאת מכתב כוונות מהבנק לסילוק המשכנתא. סמוך למועד מסירת החזקה, ניסו המוכרים לשכנע את הרוכשים לבטל את ההסכם, והדירה לא נמסרה.

בכתב ההגנה, טענו המוכרים כי התקשרו בחוזה עקב לחצים שהפעילו עליהם צדדים שלישיים לנוכח חובות אליהם נקלעו. טענתם המרכזית הייתה כי טעו לחשוב שהחוזה כולל "אופציית מילוט". לטענתם, עורך דינם דאז, שמעון מור יוסף, הבטיח להם שיוכלו לבטל את ההסכם בכפוף לתשלום הפיצוי המוסכם בסך 265,000 שקלים.

מנגד, הרוכשים, טענו כי האפשרות לביטול חד-צדדי של החוזה מעולם לא עלתה, לא לפני החתימה, לא במעמדה ולא לאחריה. הם הדגישו כי הסתמכו על החוזה בתום לב, מכרו את ביתם, וכתוצאה מהפרת ההסכם נותרו ללא קורת גג.

השופטת רנר דחתה את גרסת המוכרים מכל וכל. היא קבעה כי לשון סעיף הפיצוי המוסכם בחוזה ברורה ומפורשת, וקובעת כי הוא יחול רק במקרה של "ביטול ההסכם כדין עקב הפרה יסודית", זכות המוקנית לצד הנפגע ולא לצד המפר. "הטענה ל'אופציית מילוט'… אינה מתיישבת עם לשון ההוראה הברורה", כתבה השופטת.

בית המשפט קבע כי לא הוצגה כל ראיה לכך שהרוכשים ידעו או שהיה עליהם לדעת על הטעות הנטענת של המוכרים. נהפוך הוא, התנהלותם של הרוכשים – תשלום סכום כסף משמעותי, מכירת דירתם ורישום הילדים לבתי ספר – "מוליכים כל כולם למסקנה ההפוכה".

בפסק הדין נמתחה ביקורת על חוסר עקביות בעדויות המוכרים והעדים מטעמם, בעוד עדויותיהם של הרוכשים, עורך דינם ועדים נוספים נמצאו מהימנות. השופטת רנר קבעה כי גם אם הייתה מתקבלת טענת הטעות, שיקולי הצדק נוטים באופן מובהק לטובת הרוכשים. "משפחת התובעים מכרה את דירתה בהסתמך על ההסכם נשוא התביעה ופינתה אותה כפי שהתחייבה", ציינה השופטת, והוסיפה כי השאלה אינה על מי מהצדדים יקל לקנות דירה אחרת, אלא האם בנסיבות העניין מוצדק היה לבטל את ההסכם, והשיבה על כך בשלילה.

בסופו של דבר, בית המשפט הורה על אכיפת ההסכם, וחייב את המוכרים להשלים את העסקה בתוך לוחות זמנים מוגדרים. בנוסף, הם חויבו לשלם לרוכשים הוצאות משפט ושכר טרחת עורך דין בסך 50,000 שקלים.