ביהמ"ש קבע: הסכם ממון על הנייר אינו מספיק להנחה במס רכישה

ועדת הערר דחתה את טענתו של רוכש דירה כי יש לחשב לו מס רכישה מופחת בגין "דירה יחידה", למרות שלאשתו דירה נוספת. בפסק הדין נקבע כי הסכם הפרדת הרכוש בין בני הזוג לא יושם בפועל, והימנעותה של האישה מלהעיד פעלה לחובת בעלה.

ועדת הערר לענייני מיסוי מקרקעין שליד בית המשפט המחוזי בירושלים דחתה את ערעורו של יצחק אזרחי, שביקש לשלם מס רכישה מופחת על דירה שרכש עם רעייתו, בטענה כי חלקו בנכס מהווה עבורו "דירה יחידה". בפסק הדין, שניתן ב-21 באוגוסט 2023, קבע יו"ר הוועדה, השופט אביגדור דורות, כי על אף קיומו של הסכם ממון, בני הזוג לא הוכיחו כי קיימו הפרדה רכושית בפועל.

הפרשה החלה כאשר אזרחי ורעייתו רכשו במרץ 2018 דירה ברחוב משה זילברג בירושלים תמורת 5.85 מיליון שקלים. מאחר שלרעייתו הייתה דירה נוספת בבעלותה, שנרכשה עוד בשנת 2013, חויבו השניים במס רכישה לפי מדרגות של "דירה נוספת". אזרחי טען כי יש לראותו כרוכש של דירה יחידה. לטענתו, בהתאם להסכם ממון שנחתם בין בני הזוג ואושר בבית הדין הרבני בשנת 2012 , קיימת ביניהם הפרדה רכושית מוחלטת. על כן, הוא טען, יש לראות את הדירה הראשונה כשייכת לרעייתו בלבד, ואת חלקו (מחצית) בדירה החדשה כדירתו היחידה, מה שמזכה אותו בהטבת מס משמעותית. הסכום שעמד במחלוקת בערר זה היה 175,623 שקלים.

מנגד, מנהל מיסוי מקרקעין ירושלים, טען כי הסכם הממון הוא פיקטיבי או למצער לא יושם בפועל, וכי בני הזוג התנהלו כתא כלכלי אחד. המדינה הצביעה על שורה של עובדות שלטענתה סתרו את קיומה של הפרדה רכושית אמיתית.

השופט דורות קיבל את עמדת המדינה וקבע כי "השאלה המרכזית בערר הינה האם ההפרדה בהסכם יחסי הממון יושמה בפועל או שנזנחה למעשה". בפסק הדין צוין כי הנטל להוכיח קיומה של הפרדה רכושית מוטל על כתפי הנישום, וכי במקרה זה, העורר לא הצליח לעמוד בנטל זה.

הוועדה מצאה מספר סתירות בגרסתו של אזרחי. כך למשל, התברר כי אזרחי היה חתום כלווה יחד עם רעייתו על המשכנתה של הדירה הראשונה, הרשומה על שמה בלבד. כמו כן, אזרחי הודה בחקירתו כי הוא זה שנושא לבדו בתשלומי המשכנתה על הדירה השנייה, אף שהיא רשומה על שם שניהם בחלקים שווים. בנוסף, התגלה כי לאזרחי היה ייפוי כוח בחשבון הבנק של רעייתו.

נקודה מכרעת בפסק הדין הייתה הימנעותה של רעייתו של אזרחי מלהעיד בבית המשפט, למרות שהייתה "מעורבת בליבת המחלוקת". השופט קבע כי "אי הבאתה לעדות מעוררת את החשד כי העורר חשש מעדותה ומחשיפתה לחקירה נגדית". הימנעות זו, כך נקבע, פועלת לחובתו של העורר ומחזקת את המסקנה כי לא הצליח לסתור את החזקה לפיה בני זוג מהווים "רוכש אחד" לעניין מס רכישה.

לאור כל האמור, הערר נדחה, ואזרחי חויב בתשלום הוצאות משפט ושכר טרחת עורך דין בסך 25,000 שקלים.