בית המשפט דחה את תביעת הענק של סוחרי ירושלים: "אין פיצוי על נזקי הרכבת הקלה"

השופטת חיה זנדברג קבעה כי המדינה והיזמים לא התרשלו בעבודות להקמת הקו האדום ברחוב יפו, וכי תביעת נזיקין אינה המסלול הנכון לפיצוי במקרים כאלה. התובעים, בעלי עסקים ותיקים, טענו לקריסה כלכלית עקב העבודות הממושכות.

בפסק דין תקדימי ומנומק, דחה בית המשפט המחוזי בירושלים את תביעתם של עשרות סוחרים ובעלי עסקים ממרכז ירושלים, שדרשו פיצויים בסך כולל של עשרות מיליוני שקלים בגין נזקים כלכליים שלטענתם נגרמו להם במהלך העבודות להקמת הרכבת הקלה בין השנים 2008 ל-2011. השופטת חגית זנדברג קבעה בפסק הדין, שניתן ב-15 באוגוסט 2023 , כי הנתבעות – ובהן מדינת ישראל, עיריית ירושלים וחברת סיטיפס – לא התרשלו בביצוע הפרויקט, וכי הדרך הראויה לפיצוי אזרחים שנפגעו מפרויקטים לאומיים, בהיעדר רשלנות, היא באמצעות הסדרי פיצוי ייעודיים על ידי הממשלה או הכנסת, ולא דרך תביעות נזיקין.

שלוש התביעות, שאוחדו לדיון אחד, הוגשו על ידי 30 בעלי עסקים, ביניהם רשתות מוכרות כמו "סטימצקי", "קבוצת גולף" ו"צומת ספרים", לצד חנויות ותיקות ומוכרות מרחוב יפו והסביבה. הסוחרים, טענו כי העבודות הממושכות, שבוצעו ברשלנות ותוך יצירת מטרדים קשים של רעש, אבק וחסימת גישה, גרמו לקריסה בהכנסותיהם ואף לסגירת חלק מהעסקים.

מנגד, הנתבעות, טענו כי לא הייתה כל התרשלות בהתנהלותן. הן הדגישו את מורכבותו העצומה של הפרויקט, שהיה הראשון מסוגו בישראל, ואת תרומתו האדירה לציבור.

השופטת זנדברג ניתחה אחת לאחת את טענות התובעים ודחתה את כולן. היא קבעה כי לא הוכחה רשלנות מצד הנתבעות באשר למשך ביצוע העבודות, שנמשכו פרק זמן סביר בהתחשב בהיותו "מגה פרויקט". כמו כן, נדחתה הטענה כי ניתנה לסוחרים התחייבות משפטית מחייבת לסיום העבודות במועד מוקדם יותר.

גם טענות הסוחרים בנוגע למטרדים השונים לא התקבלו. השופטת קבעה כי לא הוכח שהייתה חריגה ממפלסי הרעש המותרים בדין , וכי הטענות בנוגע לאבק וזיהום אוויר נטענו באופן כללי ולא גובו בחוות דעת מומחה כנדרש. עוד ציינה השופטת כי הנתבעות נקטו באמצעים סבירים כדי להקטין את הנזק ככל האפשר, וכי השימוש במקרקעין לצורך הפרויקט היה לטובת הציבור, מה שמקנה להן הגנה מסוימת לפי פקודת הנזיקין.

אחד הנימוקים המרכזיים לדחיית התביעה נגע לעיקרון השוויון. השופטת זנדברג קבעה כי התובעים הם "רשימה אקראית של סוחרים" , ומתן פיצוי רק להם, ללא קריטריונים ברורים, ייצור אפליה ויפגע בשוויון מול מאות סוחרים אחרים שגם הם נפגעו אך לא תבעו. לדבריה, הכרה בחבות ללא אשם במקרה זה תהיה "כעין תביעה ייצוגית בלי לשמור על העיקרון הבסיסי בתביעות ייצוגיות, הוא עיקרון השוויון".

בסופו של דבר, קבעה השופטת כי התובעים לא הוכיחו את חבותן של הנתבעות, וגם לא את נזקיהם הנטענים ואת הקשר הסיבתי בינם לבין העבודות. חרף דחיית התביעות, החליטה השופטת, באופן חריג, שלא לחייב את התובעים בהוצאות משפט.