המחוזי דחה ערעור של קבלן שניכה מע"מ באמצעות חשבוניות פיקטיביות בהיקף של כ-3 מיליון שקלים

השופט אביגדור דורות קבע כי הקבלן, מנזר רשק, הציג "מצג תעתועים" ויצר תמונה לכאורית של התנהלות תקינה, בעוד שבפועל השתמש בחשבוניות שלא שיקפו עסקאות אמיתיות. רשק חויב לשאת בהוצאות משפט בסך 35,000 שקלים.

בית המשפט המחוזי בירושלים דחה ערעור שהגיש הקבלן מנזר רשק על החלטת מנהל מס ערך מוסף, אשר קבע כי רשק ניכה שלא כדין מס תשומות בהיקף של כ-2.8 מיליון שקלים באמצעות חשבוניות פיקטיביות. בפסק הדין, שניתן ב-21 באוגוסט 2023 , קבע השופט אביגדור דורות כי הקבלן לא הצליח להוכיח את כשרות החשבוניות וכי התנהלותו מצביעה על דפוס פעולה שנועד להתחמק מתשלום מס.

הפרשה החלה בעקבות ביקורת שערך מנהל מע"מ ירושלים בספריו של רשק לשנים 2015-2019. רשק, שעסק בתקופה הרלוונטית בעבודות בנייה באזור ירושלים, טען כי קיזז מע"מ תשומות על סמך כ-120 חשבוניות שקיבל משש חברות קבלני משנה שסיפקו לו עובדים ושירותים. רשות המסים, טענה מנגד כי החשבוניות פיקטיביות ולא שיקפו עסקאות אמיתיות. במסגרת חקירה שבוצעה, בעלי אותן חברות הכחישו כל קשר עסקי עם רשק, טענו כי מעולם לא ביצעו עבורו עבודה, לא קיבלו ממנו תשלום, וכי הסכמי העבודה שהציג רשק היו מזויפים.

במהלך המשפט, רשק,  טען כי נקט בכל האמצעים הסבירים כדי לוודא את תקינות החשבוניות. לטענתו, הוא החזיק בנוהל קבוע במסגרתו דרש מכל קבלן משנה להציג מסמכי התאגדות, אישור ניהול ספרים, תעודת עוסק מורשה, צילומי תעודות זהות ואף החתים אותם על הסכמי עבודה. עם זאת, השופט דורות מצא כי פעולות אלו נעשו "למראית עין" בלבד. בפסק הדין צוין כי הסכמי העבודה היו כלליים וחסרו בהם פרטים מהותיים כמו מיקום העבודה, כמות העובדים או עלותם. כמו כן, החשבוניות עצמן כללו תיאור לאקוני וסתמי כגון "אספקת עובדים" או "ביצוע עבודה", תיאור שאינו עומד בדרישות החוק.

נקודה מכרעת בפסק הדין הייתה הסתירה בין עדותו של רשק לעדותו של יועץ המס שלו, דאוד כנעאן. רשק טען כי נהג להביא את נציגי קבלני המשנה למשרדו של יועץ המס לצורך אימות ובדיקה. אולם, יועץ המס הכחיש זאת מכל וכל בעדותו וכינה את טענתו של רשק "שקר וכזב". הוא העיד כי מעולם לא פגש את אותם קבלנים וכי הבדיקות שערך הסתכמו בעיון במסמכים שרשק עצמו הביא לו.

השופט דורות קבע כי רשק נכשל הן ב"מבחן האובייקטיבי", המוודא אם החשבונית משקפת עסקה אמיתית, והן ב"מבחן הסובייקטיבי", הבוחן אם העוסק נקט באמצעים סבירים לוודא את כשרותה. השופט מתח ביקורת על כך שרשק נמנע מלזמן את בעלי החברות למתן עדות בבית המשפט כדי לעמת אותם עם גרסתו, וקבע כי הימנעות זו נזקפת לחובתו. "המצג אשר הציג המערער, לטעמי, היה מצג תעתועים", סיכם השופט.

לאור כל האמור, הערעור נדחה במלואו, ורשק חויב בתשלום הוצאות המדינה ושכר טרחת עורך דין בסך 35,000 שקלים.