תביעת הענק נדחתה: רכש פנטהאוז ב-20 מיליון שקל ותבע 3 מיליון על ליקויים – ויקבל רק כ-250 אלף שקל
בית המשפט המחוזי בירושלים קבע כי המוכר, איש עסקים פרטי, אינו חב באחריות לליקויים, מאחר שרכש את הנכס למגורים ולא "על מנת למכרו". החברה הקבלנית חויבה בפיצוי חלקי בלבד, שכן הליקויים נבעו משינויים שדרש הרוכש עצמו.
בפסק דין שניתן ב-30 במאי 2023, דחתה שופטת בית המשפט המחוזי בירושלים, חיה זנדברג, את מרבית תביעתו של אזרח אמריקאי על סך 3 מיליון שקלים, אותה הגיש בגין ליקויי בנייה חמורים בדירת פנטהאוז יוקרתית שרכש ברחוב בן מימון בירושלים. התובע, ג'ונה ג'יי לובל, רכש את הנכס מאיש העסקים יהודה אסרף תמורת 20.5 מיליון שקלים, כאשר את הבנייה ביצעה חברת א.י. נופי ירושלים בע"מ.
התביעה הוגשה הן נגד המוכר, מר אסרף, והן נגד החברה הקבלנית, בטענה לליקויי רטיבות קשים שנבעו ממרפסת הדירה, וליקויים נוספים. התובע טען כי על שני הנתבעים לפצותו במלוא סכום הנזק.
עיקר פסק הדין עסק בשאלה המרכזית: האם יש להטיל על המוכר, מר אסרף, אחריות לליקויים מתוקף היותו "מוכר" כהגדרתו בחוק המכר (דירות). חוק זה קובע אחריות מוגברת על מי שבונה דירה "על מנת למכרה". הנתבע, מר אסרף, תושב מונקו טען כי הוא אדם פרטי שרכש את הנכס במקור מתוך כוונה לעלות לישראל ולהתגורר בו עם משפחתו. לטענתו, רק לאחר שינוי נסיבות אישיות, שכלל את החלטת בתו לעבור לתל אביב, הוא החליט למכור את הנכס.
השופטת זנדברג קיבלה את גרסת המוכר במלואה וקבעה כי היא אמינה ומפורטת. היא ציינה כי הנתבע הצליח לסתור את החזקה לפיה מי שמוכר דירה שבנייתה טרם הושלמה, עשה זאת למטרות רווח. בפסק הדין הודגש כי "אין הצדקה להחיל את החוק על אדם… שבנו דירה שלא על מנת למכרה, גם אם אחר כך החליטו למכור אותה". חיזוק למסקנה זו נמצא גם בהסכם המכר עצמו, בו הוצהר כי האחריות לליקויי בנייה על פי חוק המכר חלה על החברה הקבלנית בלבד. לאור קביעות אלו, התביעה נגד הנתבע אסרף נדחתה במלואה.
באשר לחברת הבנייה א.י. נופי ירושלים בע"מ, נקבע כי היא נושאת באחריות חלקית בלבד. מחוות דעת מומחה בית המשפט עלה כי מקור הרטיבות הוא היעדר שיפועי ניקוז תקניים במרפסת. עם זאת, הוכח כי הליקוי נוצר בעקבות דרישה של התובע עצמו, אשר ביקש לשנות את תכנון המרפסת מגינה למשטח מרוצף.
אף על פי שהשינוי בוצע לבקשת התובע, השופטת קבעה כי על החברה הייתה מוטלת החובה להעמידו על מלוא המשמעויות של השינוי המבוקש – ובפרט על כך שהדבר יגרום לבנייה שאינה עומדת בתקן. מכיוון שהחברה לא הוכיחה כי נתנה לתובע הסבר כזה, נקבע כי היא חבה בנזק.
למרות זאת, התביעה לקבלת פיצויים נוספים נדחתה. תביעתו של לובל לדמי שימוש ראויים בסך מיליון שקלים נדחתה, לאחר שהוכח כי העיכוב בכניסה לדירה לא נבע רק מהליקויים, אלא גם מדרישת רעייתו לשיפוצים נרחבים במטבח ושינויים נוספים. כמו כן, נדחתה תביעתו לפיצוי בסך 200,000 שקלים בגין עוגמת נפש, בין היתר משום שהתובע עצמו תרם להיווצרות הליקוי ואף סירב לאפשר לפועלי החברה להיכנס לדירה כדי לתקנו באחת הפעמים.
בסופו של דבר, חויבה החברה לשלם לתובע סך של 122,500 ש"ח בתוספת מע"מ בגין תיקון הליקויים, וסכום נוסף של 100,000 ש"ח בתוספת מע"מ בגין חלק מעלות דלתות הזכוכית שניזוקו.
ת"א 51601-02-18
