פסיקה תקדימית: כריכת ספר פיראטי אינה מהווה הפרת זכויות יוצרים ישירה

בית המשפט המחוזי בירושלים דחה ערעור של הוצאות ספרים נגד בעל כריכייה, וקבע כי פעולת הכריכה כשלעצמה אינה "עשיית עותק" של יצירה מוגנת. השופטת הבהירה כי ניתן היה לתבוע על הפרה עקיפה, אך ההוצאות לאור ויתרו על שלב ההוכחות ובכך חרצו את גורל התביעה.

בפסק דין עקרוני ומנומק שניתן ב-3 באוגוסט 2023, קבעה שופטת בית המשפט המחוזי בירושלים, מרים אילני, כי פעולת כריכת ספרים אינה מהווה "הפרה ישירה" של זכויות יוצרים, גם אם מדובר בספרים שהודפסו באופן פיראטי. פסק הדין דחה את ערעורן של "המרכז לטכנולוגיה חינוכית" ו"אריק כהן ספרים בע"מ", שתיים מההוצאות הגדולות בישראל בתחום ספרי הלימוד.

הפרשה החלה במאי 2019, כאשר בעקבות תלונה למשטרה נתפסה בכריכייה של עלי תמימי בא-רם כמות גדולה של ספרי לימוד, שזכויות היוצרים בהם שייכות למערערות, כשהם בתהליכי כריכה. אין מחלוקת כי ההוצאות לאור לא הזמינו את העבודה או נתנו את אישורן לכריכת הספרים.

ההוצאות לאור טענו כי פעולת הכריכה היא חלק מהותי ובלתי נפרד מתהליך "עשיית עותק" של יצירה. לשיטתן, ללא הכריכה, הדפים המודפסים הם חסרי ערך ולא ניתן להפיצם כספר שלם, ולכן יש לראות בכורך כמפר ישיר של זכויות היוצרים.

אולם, השופטת אילני, שאימצה את פסיקת בית משפט השלום, דחתה טענה זו. בפסק הדין הובהר כי לשונו הפשוטה של חוק זכויות יוצרים מגדירה "העתקה" כ"עשיית עותק של היצירה בכל צורה מוחשית", ופעולה זו מתייחסת להדפסת התוכן עצמו ולא לפעולות פיזיות הנעשות בו לאחר מכן, כמו חיתוך והדבקה.

השופטת אילני ביצעה ניתוח מעמיק של סוגי ההפרות השונים בדיני זכויות יוצרים: הפרה ישירה, הפרה עקיפה והפרה תורמת. היא הסבירה כי על מפר ישיר מוטלת "אחריות מוחלטת", כלומר, אין צורך להוכיח שהיה מודע להפרה. לעומת זאת, בהפרה עקיפה (כמו החזקת עותק מפר למטרה עסקית) ובהפרה תורמת, על התובע להוכיח יסוד נפשי של רשלנות או מודעות מצד המפר.

לפיכך, נקבע כי הטלת אחריות מוחלטת על כורך, שנמצא בשרשרת הייצור לאחר המדפיס, אינה מדיניות משפטית ראויה. "דרגת החשד הנדרשת מכורך, והגישה שיש לו לבעלים של היצירה, אינה זהה לשל המדפיס ולכן אין מקום להטיל על המדפיס והכורך אחריות זהה", נכתב בפסק הדין.

עם זאת, השופטת הדגישה כי התוצאה, לפיה הכורך אינו נושא באחריות למרות תפקידו המשמעותי בשרשרת הייצור הפיראטית, "איננה תוצאה ראויה". היא ציינה כי החוק מעניק הגנה לבעלי הזכויות, וניתן היה לתבוע את הכורך בגין הפרה עקיפה, למשל בגין "החזקה למטרה עסקית" של עותקים מפרים. אלא שכאן נעוצה הסיבה המרכזית להפסדן של ההוצאות לאור: הן בחרו למקד את תביעתן בהפרה ישירה בלבד, והצדדים הגיעו להסכמה דיונית לוותר על שלב שמיעת הראיות. ויתור זה מנע מהן את האפשרות להוכיח את היסוד הנפשי הנדרש (רשלנות או מודעות) מצד הכורך, הנדרש להרשעה בהפרה עקיפה או תורמת.

ע"א 58547-05-23