תביעת הענק של הפטריארכיה היוונית נדחתה לאחר 71 שנה
בית המשפט המחוזי בירושלים דחה תביעה של הפטריארכיה היוונית-אורתודוקסית לקבלת פיצויי הפקעה על קרקע בגבעת רם שהופקעה בשנת 1952. השופט אברהם רובין קבע כי חרף העובדה שהמדינה לא הציגה ראיות מלאות לתשלום הפיצויים, השיהוי הקיצוני בהגשת התביעה – למעלה מ-60 שנה – גרם נזק ראייתי כבד למדינה והעביר את נטל ההוכחה אל התובעת, שלא עמדה בו.
בית המשפט המחוזי בירושלים דחה תביעה שהגישה הפטריארכיה היוונית-אורתודוקסית נגד מדינת ישראל, בה דרשה פיצויים על קרקע בשטח של 22,056 מ"ר בגבעת רם שהופקעה ממנה בשנת 1952. בפסק דין שניתן ב-6 באוגוסט 2023, קבע השופט אברהם רובין כי דין התביעה להידחות, הן לגופו של עניין והן מחמת שיהוי.
הפרשה החלה כאשר בשנת 1951 הודיעה המדינה על כוונתה להפקיע שטח נרחב באזור גבעת רם, וב-1 במאי 1952 הועברה הקרקע שבמחלוקת באופן סופי לבעלות המדינה. במשך 62 שנים לא נעשה דבר, עד שבשנת 2016, ביום האחרון האפשרי על פי "הלכת ארידור", הגישה הפטריארכיה את תביעתה. לטענתה, היא מעולם לא קיבלה פיצוי כלשהו בגין ההפקעה ועל כן היא זכאית לקבל את מלוא שווי הקרקע בצירוף ריבית והצמדה.
מנגד, טענה המדינה כי לא רק שנוהל משא ומתן עם הפטריארכיה סמוך למועד ההפקעה, אלא שהושגה הסכמה על סכום הפיצויים, והם אף שולמו בפועל. המדינה הודתה כי ברבות השנים, מסמכים רבים אבדו, אך הציגה סדרת תכתובות משנות ה-50 התומכות בגרסתה. בין המסמכים שהוצגו היו מכתבים המעידים על משא ומתן בין נציגי הפטריארכיה, ביניהם הארכיבישוף בנדיקטוס ועו"ד א' ראנד, לבין המעריך הממשלתי הראשי. ממסמכים אלו עלה כי לאחר דין ודברים, הסכימה הפטריארכיה לקבל סכום כולל של 84,915.600 לירות ישראליות.
ראיה מכרעת שהציגה המדינה הייתה מסמך פנימי מיום 29 בדצמבר 1953, שנשלח ממנהל אגף מקרקעי המדינה, בו צוין כי "שולם לאפטריארך היוני האורתודוקסי בירושלים, סך של 20,000 ל"י" כמקדמה על חשבון הפיצויים המוסכמים.
השופט רובין ניתח את נטלי ההוכחה וקבע כי אף שהנטל הראשוני להוכיח את תשלום הפיצויים מוטל על המדינה, הראיות שהוצגו, אף שהן חלקיות, מספיקות כדי להעביר את "נטל הבאת הראיות" אל כתפי התובעת. השופט הדגיש כי שתיקתה הממושכת של הפטריארכיה לאורך עשרות שנים מחזקת את המסקנה כי הפיצויים שולמו במלואם. "קשה להניח כי במצב כזה זנחה התובעת, כך סתם את זכויותיה ולא פעלה בעניין במשך עשרות שנים", כתב השופט.
בפסק הדין מתח השופט ביקורת על התנהלות הפטריארכיה, ותיאר אותה כ"גוף שנוסד בשנת 451 לספירה", בעל נכסים רבים, רישום מדויק וייצוג משפטי הולם לאורך כל השנים. הוא ציין כי נציג הפטריארכיה הודה בקיומו של תיק הנוגע למקרקעין אך בחר שלא להציגו בבית המשפט, עובדה שנזקפה לחובתה.
השופט קבע כי השיהוי הקיצוני בהגשת התביעה גרם למדינה "נזק ראייתי משמעותי", שכן אם התביעה הייתה מוגשת בזמן אמת, סביר שהמדינה הייתה יכולה לאתר את כל התיעוד הנדרש להוכחת התשלום המלא.
בסופו של דבר, התביעה נדחתה, והפטריארכיה חויבה בהוצאות משפט ושכר טרחת עורך דין בסך 35,000 ש"ח.
ת"א 46864-03-16
