המחוזי דחה בקשה לייצוגית נגד כביש 6: "דמי הגבייה" ייגבו עבור כל נסיעה

השופטת יעל מושקוביץ קבעה כי גביית דמי הגבייה עבור כל נסיעה בנפרד, ולא פעם בחודש, עולה בקנה אחד עם לשון החוק והתקנות. נדחתה גם הטענה נגד חיוב מנויי "פסקל" לשעבר בתעריף רגיל לאחר ביטול המנוי בשל חוב

בית המשפט המחוזי מרכז-לוד דחה בקשה לאישור תובענה ייצוגית נגד חברת "דרך ארץ הייווייז", מפעילת כביש 6. הבקשה, שהוגשה על ידי מר ניסים פינץ, תקפה שתי סוגיות מרכזיות בשיטת החיוב של החברה: תדירות גביית "דמי הגבייה" ממשתמשים שאינם מנויי "פסקל" , וחיובם של מנויי "פסקל" לשעבר בתעריפים גבוהים לאחר ביטול המנוי שלהם עקב אי תשלום חוב. בפסק הדין שניתן ב-24 באוגוסט 2025, קבעה השופטת יעל מושקוביץ כי פעולותיה של החברה נעשות כדין, ודחתה את הבקשה.

לטענת התובע, "דרך ארץ" אינה רשאית לגבות "דמי גבייה" עבור כל נסיעה בודדת, אלא רק פעם אחת בחודש, עם שליחת החשבונית התקופתית. לשיטתו, הפעולות הכרוכות בגבייה, כמו זיהוי הרכב ואיתור פרטי הבעלים, מתבצעות פעם בחודש, ולכן אין הצדקה כלכלית לגבייה נפרדת עבור כל נסיעה. עוד טען כי גביית דמי הגבייה הופכת לרכיב המייקר את הנסיעה בכ-65% ממחיר האגרה, באופן בלתי סביר ובלתי מידתי.

בנוסף, תקף המבקש את נוהג החברה להשבית את מכשיר ה"פסקל" של מנויים שלא שילמו את חובם, ולחייב אותם בתעריפים הגבוהים של "לקוח מזדמן". לטענתו, מדובר בהתנהלות בחוסר תום לב, שכן פרטי הלקוח והרכב עדיין מצויים בידי החברה וניתן לזהותם בקלות באמצעות המכשיר, גם אם הוא מושבת לצורך חיוב אוטומטי.

מנגד, חברת "דרך ארץ", טענה כי היא פועלת בהתאם להוראות המפורשות של החוק והתקנות שהותקנו בעניין. לטענתה, לשון החוק והתקנות תומכת באופן ברור בגביית דמי הגבייה עבור כל נסיעה, ולא אחת לחודש. החברה הציגה פרוטוקולים מדיוני ועדת הכלכלה של הכנסת, שקדמו להתקנת התקנות, מהם עלה כי כוונת המחוקק הייתה שדמי הגבייה ייגבו "מכל טרנזקציה" וישקפו את מכלול פעולות הגבייה השונות הנדרשות עבור כל סוג משתמש.

באשר לסוגיית מנויי ה"פסקל", טענה החברה כי השימוש במכשיר וההטבות הנלוות לו מותנים בקיומו של הסכם מנוי תקף. מרגע שהלקוח מפר את ההסכם ואינו מסדיר את חובו, רשאית החברה לבטל את ההתקשרות. עם ביטול ההסכם, הופך הלקוח ל"חייב רגיל" ומחויב בהתאם, ואין כל בסיס לדרוש מהחברה להמשיך ולהעניק לו הנחות ותעריפים מופחתים.

השופטת מושקוביץ קיבלה את עמדת "דרך ארץ" במלואה. בפסק הדין נקבע כי פרשנות לשון החוק והתקנות תומכת בגביית דמי גבייה עבור כל נסיעה. השופטת ציינה כי דמי הגבייה מתווספים לאגרה, שנגבית פר נסיעה, וכי התקנות מחייבות לציין בחשבונית את "מספר הנסיעות שבשלהן נדרשים אגרה ודמי גביה וסכומם הכולל" – ניסוח המחזק את המסקנה כי החיוב חל על כל נסיעה.

כמו כן, דחתה השופטת את הטענה כי מדובר בתנאי מקפח בחוזה אחיד בכל הנוגע לביטול מנוי ה"פסקל". נקבע כי הזכות להטבות הניתנות למנוי מותנית בעמידה בהתחייבויותיו, ובראשן העמדת אמצעי תשלום תקין. מרגע שההסכם מופר ומבוטל כדין, אין כל חובה על החברה להמשיך ולהתייחס ללקוח כמנוי.

בסיום פסק הדין, חויב המבקש בהוצאות משפט ושכר טרחת עורך דין בסך 25,000 ש"ח בתוספת מע"מ.

ת"צ 47858-02-22