בית המשפט קבע כי תביעתו של מגד אבו ניע נחסמת בשל "השתק פלוגתא", מאחר שהסוגיה המרכזית כבר הוכרעה בהליך קודם בו נטל חלק. עוד נקבע כי התובע כשל בהוכחת שרשרת הזכויות הנטענת, תוך שהסתמך על מסמכים חלקיים והיעדר עדים מהותיים.

בית המשפט המחוזי בירושלים דחה (20.2.25) תביעה רחבת היקף שהגיש מגד מוסא מחמוד אבו ניע, נינו של בעל הקרקעות המקורי, עבדאל רחמן אבו ניע המנוח, לזכויות בחלקות קרקע רבות בשכונת שועפאט בירושלים. פסק הדין, שניתן על ידי סגן הנשיא, השופט א' דראל, חותם פרק נוסף בסכסוך ירושה מורכב ורב-שנים בין בני משפחת אבו ניע.

במרכז התביעה עמדה טענתו של מגד אבו ניע כי הוא בעלים של 21/126 מהזכויות במקרקעין. לטענתו, זכויות אלו הגיעו לידיו דרך שרשרת העברות שהחלה בסבו, מחמוד, אשר ירש חלק מאביו (עבד אלרחמן המנוח) ורכש בנוסף את חלקיהם של שני אחיו, מחמד ומוסטפא. זכויות אלו, כך נטען, הועברו מאוחר יותר לאביו ודודו של התובע, ומאלה אליו.

מנגד, הנתבעים המרכזיים הציגו גרסאות סותרות שהוציאו את הקרקעות מכלל העיזבון המקורי. עומר אבו ניע, דודו של התובע, טען כי אביו המנוח העביר לו את כל הזכויות במקרקעין עוד בחייו, באמצעות ייפוי כוח בלתי חוזר משנת 1982. אכרם אבו ניע, בן דודו של התובע, טען מצידו כי סבו המנוח הוריש את הקרקעות לאביו, פיסל, בצוואה משנת 1981.

השופט דראל ביסס את דחיית התביעה על שני אדנים מרכזיים. הנימוק הראשון והמכריע הוא דוקטרינת "השתק פלוגתא". השופט קבע כי השאלה המרכזית – תוקפו של ייפוי הכוח משנת 1982 שמכוחו טוען עומר לבעלות – כבר נדונה והוכרעה בפסק דין קודם שניתן בהמרצת פתיחה (ה"פ 6501-03-19). באותו הליך נקבע כי ייפוי הכוח תקף.

אף שהתובע, מגד, לא היה צד פורמלי באותו הליך, השופט קבע כי הוא נטל בו חלק פעיל, העיד וטען טענות בשם אביו, מוסא, שהיה אחד הצדדים. בשל "קרבה משפטית" זו, קבע בית המשפט כי ההכרעה הקודמת מחייבת גם את מגד וחוסמת אותו מלהעלות את הטענה פעם נוספת. "די אפוא בקביעה זו כדי להביא לדחיית התביעה שלפני", ציין השופט בפסק דינו.

למעלה מן הצורך, בחן השופט גם את הבסיס הראייתי לתביעתו של מגד ומצא בו כשלים רבים. צוין כי התובע הסתמך על צילומים של מסמכים ולא על מסמכי מקור, כאשר חלקם כלליים ואינם מפרטים את החלקות הספציפיות שהועברו. כמו כן, נמתחה ביקורת על אי-הבאתם לעדות של עדים מהותיים בשרשרת ההעברות הנטענת, ביניהם אביו, דודו, ודוד-סבו מוסטפא, שעדיין בחיים. הימנעות זו, כך נקבע, פועלת לחובתו של התובע.

בסופו של ההליך, התביעה נדחתה , והתובע חויב לשלם הוצאות משפט לנתבעים בסכום כולל של 42,500 ש"ח.