השופטת מרים אילני קבעה כי הסכמי הלוואה בריבית גבוהה שנלקחו למימון "עסקת חלומות" לרכישת מסכות שכשל, תקפים, אך הפחיתה באופן דרמטי את ריבית הפיגורים. זאת, למרות שקבעה כי הלווים, אנשי עסקים מנוסים, נטלו את ההלוואה במודע.

בית המשפט המחוזי בירושלים התערב (1.1.25) באופן חריג בגובה ריבית פיגורים שנקבעה בהסכמי הלוואה חוץ-בנקאיים, והפחית אותה מ-120% בשנה ל-30% בלבד. פסק הדין, שניתן על ידי השופטת מרים אילני, עסק בתביעה שהגישו חברת כ.י.ד.י. פתרונות בע"מ וקבוצת אנשי עסקים ממשפחת זרקא, נגד חברות ברזלי ד.ב.ג. ניהול ויעוץ בע"מ ואחוזת עדי חברה לבניה בע"מ.

הפרשה החלה בשיא משבר הקורונה, במרץ 2020, כאשר התובעים, בראשות איש העסקים ג'וזף (יוסף) פיליפ זרקא, זיהו הזדמנות עסקית לרווח של כ-40 מיליון דולר. הם התקשרו בהסכם לרכישת 8 מיליון מסכות מחברה פיליפינית, ולצורך מימון חלקי של העסקה, נטלו שתי הלוואות קצרות מועד בסך כולל של 200,000 דולר ו-2.1 מיליון שקלים.

ההלוואות ניתנו לתקופה של 60 יום בריבית חודשית של 5%. התובעים העדיפו את האשראי החוץ-בנקאי המהיר שהציעו הנתבעות על פני הלוואה בנקאית, כדי לא לפספס את "עסקת החלומות". אלא שהעסקה התבררה כמעשה עוקץ; המסכות מעולם לא סופקו, החברה הפיליפינית נעלמה, והתובעים נותרו ללא יכולת להחזיר את ההלוואות.

בשל כך, נאלצו התובעים לחתום על הסכמי הארכה להלוואות, הפעם בריבית חודשית של 7%, ועם סעיף ריבית פיגורים דרקונית: במקרה של איחור נוסף, הריבית על כל התקופה תקפוץ למפרע ל-7% לחודש, ולאחר מכן תחול ריבית פיגורים שנתית של 120%.

התובעים טענו בבית המשפט כי ההסכמים בטלים בשל "ריביות נשך" הנוגדות את החוק ואת תקנת הציבור, וכי נוצלו על ידי המלווים. מנגד, הנתבעות טענו כי התובעים הם אנשי עסקים מנוסים, שפעלו מתוך בחירה חופשית ומשיקולי רווח כלכליים, והבינו היטב את תנאי ההלוואה.

השופטת אילני דחתה את טענות התובעים לכפייה או הטעיה, וקבעה כי הם "הבינו היטב על מה הם חותמים" ועשו זאת "באופן מושכל ומודע". היא ציינה כי זרקא, "איש עסקים… הבקיא ברזי עולם המסחר", בחר במודע בהלוואה היקרה כדי לממש הזדמנות עסקית מהירה. עוד קבעה השופטת כי חוקי הריבית ואשראי הוגן אינם חלים על הלוואות אלו, בין היתר מכיוון שניתנו גם לתאגידים ולמטרה עסקית.

עם זאת, השופטת מצאה לנכון להתערב בגובה ריבית הפיגורים. היא קבעה כי ריבית פיגורים היא למעשה "פיצוי מוסכם", ועל פי חוק החוזים, לבית המשפט יש סמכות להפחיתה אם היא נקבעה "ללא כל יחס סביר לנזק" שניתן היה לצפות. במקרה זה, קבעה השופטת, לנתבעות היו בטוחות (דירות מגורים) בשווי העולה משמעותית על סכום החוב, ולכן הסיכון שלהן היה נמוך.

לאור זאת, פסקה השופטת כי ריבית הפיגורים הגבוהה אינה סבירה, והפחיתה אותה ל-30% לשנה, החל מנובמבר 2020. היא הורתה כי הסכומים שכבר שולמו על ידי התובעים ייזקפו תחילה על חשבון הריבית, ולא הקרן.