לאחר סאגה של כ-30 שנה, קבע בית המשפט כי חברת "קרית ספר" זכאית להזדמנות נוספת לתכנן שכונה חדשה על כ-100 דונם, אך תיאלץ לשלם עבור הקרקע שווי מלא ולא "דמי ניהול" סמליים כפי שטענה. בכך קיבל בית המשפט חלקית את תביעת החברה נגד הממונה על הרכוש הממשלתי והנטוש.

בפסק דין המהווה שיאו של סכסוך קרקעות רב-שנים, הורה (4.12.24) בית המשפט המחוזי בירושלים לממונה על הרכוש הממשלתי והנטוש (להלן "הממונה") לחתום על הסכם הרשאה לתכנון חדש עם חברת "קרית ספר (דיור מודיעין) בע"מ". עם זאת, בית המשפט דחה את דרישותיה המרכזיות של החברה לקבל את מלוא השטח המקורי שעמד על כ-200 דונם, וקבע כי היא תידרש לשלם בעתיד תמורה מלאה עבור הקרקע, ולא דמי ניהול סמליים כפי שהתכוונה.

הפרשה, שהחלה עוד בשנות ה-90 המוקדמות, עוסקת בשטח המכונה "שטח 7", הסמוך ליישוב מתתיהו, אשר יועד להרחבת העיר מודיעין עילית. לטענת חברת "קרית ספר", אשר הקימה חלקים נרחבים מהעיר, היא רכשה את השטח באמצעות "הקרן לגאולת קרקע". בהתאם לפרקטיקה שהייתה נהוגה באותן שנים, פעלה החברה מול רשויות המדינה כדי להכריז על השטח כ"אדמות מדינה" ולהקצותו לידיה כ"קרקע פרטית בניהול הממונה" תמורת דמי ניהול בלבד.

בין השנים 1996 ל-2004 נחתמו בין הצדדים ארבעה הסכמי הרשאה לתכנון עוקבים, אשר התייחסו לשטח כולל של כ-200 דונם, ובשלושה מהם אף צוין במפורש כי התשלום העתידי יהיה "דמי ניהול כמקובל". אלא שלאחר 2004, סירב הממונה לחדש את ההסכם, והחל הליך בחינה מחדש של מעמד הקרקע. בשנת 2013, לאחר התערבות שר הבינוי והשיכון דאז, הסכים הממונה לחדש את ההסכם, אך הציב תנאים חדשים ונוקשים: ההסכם יחול על כ-100 דונם בלבד (החלק הצפוני של השטח), והתשלום העתידי יהיה על בסיס שווי מלא של הקרקע (91%), ולא דמי ניהול.

החברה, שחשה כי "הונח אקדח על רקתה" כלשון אחד מעדיה , הסכימה לתנאים בכתב וחתמה על הסכם חדש בשנת 2015 כדי לא לעכב עוד את הפרויקט, אך חודש לאחר מכן שלחה מכתב מחאה בו טענה כי התנאים נכפו עליה. כשתוקף הסכם זה פג בשנת 2022, סירב הממונה לחדשו שוב, בטענה כי החברה לא קידמה את התכנון במשך 26 שנים. סירוב זה הוביל להגשת התביעה הנוכחית.

השופט דראל דחה את טענת הממונה כי החברה ישבה בחיבוק ידיים. בפסק הדין נקבע כי הונחה תשתית ראייתית רחבה, כולל עדויות של מהנדסי עיר לשעבר, שהוכיחה כי החברה עשתה מאמצים רבים לקידום התכנון אך נתקלה במחסומים בירוקרטיים, חילופים תכופים של מהנדסי עיר ושינויים בדרישות התכנוניות. לאור זאת, קבע השופט כי התנהלות הממונה לאורך השנים יצרה אצל החברה אינטרס הסתמכות וציפייה לחידוש ההסכם, ולכן החלטתו לסרב לכך אינה סבירה.

עם זאת, בית המשפט דחה את טענותיה הקנייניות של החברה. נקבע כי החברה לא הציגה ראיות מספקות להוכחת רכישת הקרקע, ולכן אין בסיס לטענתה כי מדובר ב"קרקע בניהול" המזכה אותה בתשלום סמלי. כמו כן, אושרה עמדת הממונה כי רק החלק הצפוני של השטח (כ-100 דונם) הוכרז כדין כאדמת מדינה, בעוד צירוף החלק הדרומי נעשה בהליך פגום.

לפיכך, פסק בית המשפט כי על הממונה לחתום עם החברה על הסכם הרשאה לתכנון חדש לתקופה של שלוש שנים, אך זאת על פי תנאי הסכם 2015: ההסכם יחול על השטח הצפוני בלבד, והתמורה העתידית תיקבע לפי שווי מלא של הקרקע. לא ניתן צו להוצאות.